1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.

2 רגלים לדבר כי הנוסחה לקויה, וכבר הגיהו קצת החדשים הגהות מתחלפות, אך אין אחת מהן מספקת לרפא את הכתוב. ולפי הנוסחה המסורה כבר נתבלטו בפרוש פעל זה הקדמונים, קצתם פרשוה במשמ' נזילה וקצתם במשמ' חם וקצתם להפך במשמ' קר. אמר רדב"א בהאגרון שלו: בעת יזרבו נצמתו פי וקת יזרבו ינקמעו יעני אלתלוג ענד מא תסכן אלשמס עליה תנחל וליס להא אשתקא (צ"ל אשתקאק) פי אלעבראני בל הוא ערבי מחץ (לקו"ק קמה). ובעבר': בזמן שיזלו יכנעו ר"ל השלגים כשישלח השמש עליהם חמו ימסו ואין לו גזרה בעברית אלא הוא ערבי ממש. וכן ריב"ק בהרסאלה. ומנחם אמר: מלה זו אין לה דמיון בתורה ופתרונה לשון חורב וציון ושרב. ע"כ. וההפך מזה ריב"ג, וז"ל: שהם בעת קרותם מעובים ונקבצים ואפשר שיהיה דומה לדברי רבותינו רב אשי א' כסא דכספא נמי אסיר משום דמזדריב כלומר שהוא מצטנן (כי סברתי באסרם את זה הוא מפני שההצטנן במים אשר בו אסור ביוה"כ). ע"כ. וכך נחלקו גם המפרשים האחרים וגם החדשים. והנה מה שהסתיע ריב"ג מלשון התלמוד (יומ' עח.). שאסרו להצטנן ביוה"כ בכוס של כסף במים משום דמזדריב בודאי אינו נכון, כי אין פרוש מצטנן אפשרי כאן, ויש כאן שנויי נוסחא', ועכ"פ הקדמונים לא פרשו כך. הרי"ף והערוך פרשו במשמ' תנועה וזעזוע, ורש"י במשמ' השתמטות. וגם מה שהביאו קצת החדשים סמך לזה ממשמ' סגר שיש לשרש זה בערב', למשל הצאן בתוך המכלה, אינו נכון, כי רחוק מושג סגירה זו ממושג קפיאת המים. ועכ"פ, לפי הנוסחה שלפנינו הכונה היותר טבעית של הכתוב הוא כדעת רדב"א וריב"ק שדומה לה גם פרושו של מנחם, וכמו"כ אבן גיקטיליה (דר' פוזננס' 116). אלא, שאעפ"י שהשרש זרב زرب משמש בערב' במשמ' נזילה, מ"מ אולי אינו ממש זה השרש אלא השרש ד'רפ ذرف בערב' שמשמש במשמ' יציאת הדמעות מהעין, ר"ל התפרצות הדמעות ממקורן אחרי שהיו עצורות, וכן כאן הכונה המיוחדה של הפעל הוא התחלת נזילת המים אחרי שהיו קפואים, וכמו שתרגם רדב"א בדיוק תנחל, שהוא הוא הפעל שמשתמשת בו הלשון הערב' למושג הפשרת השלגים. ואולי יש איזה קרוב בין הפעל זרב במשמעה זו ובין הפעל פשר שבתלמוד למושג זה בעצמו.

3 אולי השתמש הפיטן במשמ' חם ושרפה.