א.1, א) ת"ז, לנק' זָרָה, מ"ר זָרִים, זָרוֹת, — איש זָר וכדומה, מי שאיו קרוב, שאינו מהמשפחה, fremd; étrange; strange : כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זָר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה (דבר' כה ה).  לא יקרב איש זָר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יי' (במד' יז ה).  ובת כהן כי תהיה לאיש זָר (ויקר' כב יב).  אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זָר (תהל' מד כא).  לא יהיה בך אל זָר ולא תשתחוה לאל נכר (שם פא י).  ויקריבו לפני יי' אש זָרָה אשר לא צוה אתם (ויקר' י א), ר"ל שלא מהמזבח.  ביי' בגדו בנים זָרִים ילדו (הוש' ה ז).  — מַיִם זָרִים: אני קרתי ושתיתי מים זָרִים2 ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור (מ"ב יט כד).  — ובמשמ' דבר תמוה, שאינו מצוי, שלא ראו כמותו: כי כהר פרצים יקום יי' כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זָר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו (ישע' כח כא).  — *עבודה זָרָה, עי' עֲבוֹדָה.  — *זָר מפלוני, או לפלוני, שהוא אינו רגיל בו, או משונה ממנו: מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך ולא תצטרך לבריות (מד"ר שה"ש, סמכוני).  תחת הראייה שהיו האומות מסתכלים בישראל כנגד זה יביא עליהם הקב"ה פורעניות משונות שיהיו זרות זו לזו כדרך שבאו על ישראל (שם במד' י).  — ומצוי השמוש הזה בספרות בפרט בדקדוק הלשון וכדומה, °מה שאינו לפי דיני הלשון: והחפץ לבא עד קצה (של חכמת הלשון העברית) ולדעת השלם ממנה ואשר איננו שלם והמלא והחסר והלשון האמתי ולשון ההעברה והנוהג והזר וזולת זה מתמורותיה (הקד' הרקמה).  והביאה אותם מלרע והיא מלה זרה (ראב"ע ויקר' טו כט).  מלה זרה בדקדוק (הוא, צחות קנא:).  בשער אשר נזכר בו המלות הזרות היוצאות חוץ מדרך ההקשה (הרקמה, שער יא).  — ובכלל מה שהוא יקר המציאות, לא כרגיל, מה שהוא תמוה, קשה להבין: ולפיכך אמר המשא בשם הנבואה לפי שהוא הזר בשמות הנבואה ודבר הכתוב ההוא היה בשמות זרים(מלמ' התלמיד', בראש').  והדבר הזה זר אצלי מאד לפי שהיא בגידה רבה לדוד להכות אנשי הארץ (ר"י אברבנאל, ש"א כז ח).  בפסוקים האלה ראיתי הכפל ויתור דברים הרבה ומאמרים זרים (הוא, ש"ב ז יח).  — אשה זָרָה, אשת איש אחר, ובכלל אשה שאינה נשואה לו, זונה: להצילך מאשה זָרָה מנכריה אמריה החליקה (משלי ב יו).  — ב) ש"ז, מ"ר זָרִים, איש זָר, שאינו מהמשפחה, מהאומה, שהוא מארץ נכריה, Fremder; étranger; stranger : ואכל אהרן ובניו את בשר האיל וכו' וזָר לא יאכל כי קדש הם (שמות כט לב-לג).  מלחם אביה תאכל (בת הכהן) וכל זָר לא יאכל בו (ויקר' כב יג).  ושמרו (הלוים) את משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וְזָר לא יקרב אליכם (במד' יח ד).  גרי ביתי ואמהתי לְזָר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם (איוב יט יה).  — ובכלל  איש שאינו מהחבורה: אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד וכו' ואנחנו יחדו אין זָר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית (מ"א ג יז— יח).  להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זָר בתוכם (איוב יה יט).  אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זָר ואתם עדי (ישע' מג יב).  — ובכלל, אדם אחר זולת מי שמדובר בו: יהללך זָר ולא פיך נכרי ואל שפתיך (משלי כז ב).  לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זָר (שם יד י).  רע ירוע כי ערב זָר ושנא תוקעים בוטח (שם יא יה).  בני אם ערבת לרעך תקעת לַזָּר כפיך וכו' עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך (שם ו א-ג).  פן תתן לאחרים הודך ושנתך לאכזרי פן ישבעו זָרִים כחך ועצביך בבית נכרי (שם ה ט-י).  יהיו (בוריך) לך לבדך ואין לְזָרִים אתך (שם יז).  — וזָרִים לאשה, אנשים שאינם בעלה: ותפזרי את דרכיך לַזָּרִים תחת  כל עץ רענן (ירמ' ג יג).  כי אהבתי זָרִים ואחריהם אלך (שם יב כה).  האשה המנאפת תחת אישה תקח את זָרִים (יחזק' יו לב).  — ובפרט נכרים, בני אֻמה אחרת, נכריה: ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זָרִים אכלים אתה ושממה כמהפכת זָרִים 3 (ישע' א ז).  כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זָרִים בארץ לא לכם (ירמ' ה יט).  והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אשבר עֻלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זָרִים (שם ל ח).  כי באו זָרִים על מקדשי בית יי' (שם נא נא).  ועמדו זָרִים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם (ישע' סא ה).  ונתתי אתכם ביד זָרִים ועשיתי בכם שפטים (יחזק' יא ט).  אכלו זָרִים כחו והוא לא ידע (הוש' ז ט).  ביום עמדך מנגד ביום שבות זָרִים חילו ונכרים באו שערו (עבד' א יא).  נחלתנו נהפכה לְזָרִים בתינו לנכרים (איכ' ה ב).  — ואלהים זָרִים: יקנאהו בְּזָרִים בתועבת יכעיסהו (דבר' לב יו).  — *ונתיחד ככנוי למי שאינו כהן: א"ר יוחנן זר שסידר שני גזירי עצים חייב (יומ' כד:).  הולכה בזר מהו (זבח' יד.).  הוליכן זר והחזירו כהן וחזר והוליכו (שם יה.).  משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים (ירוש' שבת ב ה).  — ובכנ': והיה כאבק דק המון זָרָיִךְ4 (ישע' כט ה).  — ובכלל במשמ' אויב קשה: אלהים שמע תפלתי האזינה לאמרי פי כי זָרִים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי (תהל' נד ד-ה). — זָרָה, אשה זָרָה, עי' א. זָרָה.