, חִבֻּק,  ש"ז, — שה"פ מן חִבֵּק:  מעט שנות  מעט תנומות מעט חִבֻּק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך ומחסדך כאיש מגן  (משלי ו י=יא).  —   וחבוק של אהבה:  ויבקש (אנטיפטר) לחבק לאביו ולנשקו ויהדוף המלך את חבוקו מעליו ולא קבלו  (יוסיפון ס).  — ומ"ר:  הדביקה הגמורה החשקית ישיגך כבוד בחבוקה לא כשאר החבוקים  המביאים בעליהם לידי תקלה וקלון ויושיבו האדם בשפל המושבות  (מלמ' התלמיד', נשא).  ובכלל הקפת הזרועות סביב דבר מה:  והקורה האילית אשר ספרנו עניניה חבוק עשרה אנשים עביה וארכה חמשים אמה  (יוסיפון ע).  ועובי כל קרן וקרן מהם כעובי  חבוק איש אחד (שם).