1, ש"נ, כנ' חַבֻּרָתוֹ, חַבּוּרָתוֹ, מ"ר חַבּוּרוֹת, חַבּוּרֹתַי, חַבּוּרוֹתַי, — פצע שנעשה מנגיפה וכדומה, Wund; blessure; wound: כויה תחת כויה פצע תחת פצע חַבּוּרָה תחת חַבּוּרָה (שמות כא כה). מכף רגל ועד ראש אין בו (בהגוף) מתם פצע וְחַבּוּרָה ומכה טריה (ישע' א ו). כי איש הרגתי לפצעי וילד לְחַבֻּרָתִי (בראש' ד כג). חַבֻּרוֹת פצע תמריק ברע (משלי כ ל). הבאישו נמקו חַבּוּרֹתַי מפני אולתי (תהל' לח ו). זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית חבורה (שבת יא ו). כואו בשפוד או במסמר ואפילו על ציפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך (ב"ק ח א). המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה (סנה' יא א). אמר לו חבירו חבלת בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה (שבוע' ה ה). אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שהוא עושה חבורה (עד' ג יב). שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת וכו' באלמנה שאינה עושה חבורה (ירוש' ברכ' ב ה:). העושה חבורה ונצרר בה דם חייב (שם שבת ז י ג). ומכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה (מכי' משפט', נזיק' ה). מניין לחבורה שאינה חוזרת דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו וכו' מה עורו דכושי אינה חוזרת אף חבורה אינה חוזרת (שבת קז:). ומפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה (כתוב' ג:). יבואו עלי חבורות בשבילו (מד"ר בראש' כג).