א. חֶבֶט
*, חֲבָט1, ש"ז, — כעין קשר או טבעת בקצות רצועות הנעל להדקם היטב: אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים קשרי העור והנימין וחבט2 של סנדל מקוא' י ג. סנדל שנפסקו אזניו נפסקו חבטיו ירוש' יבמ' יב יב ד. נפסקה אחת מאזניו אחת מחבטיו שם.
1 כך במשנ' מנֻק' כ"י פרמה. —
2 פרש רה"ג: כמין אזנים שיש לרצועות הסנדל ושמם שדי בטיית. ע"כ.