ש"ז, מ"ר חֲבָרִים, — לחש שמלחשים החוברים על נחש וכיוצא בזה לבלתי יזיק, Bannspruch;  charme;  charm:  לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חֶבֶר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים  (דבר' יח  י-יא).  חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חֲבָרִים מחכם  (תהל' נח ה-ו).  ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חֲבָרַיִךְ מאד  (ישע' מז ט).  עמדי נא בַחֲבָרַיִךְ וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי  (שם יב).  — ואמר המשורר:  אם יחליק לך עולם לשון חשב אותו חוֹבר חָבֶר, כי טוב דרכו לתאים תוגות בלבבות ולהפריד חבר (רמב"ע תרשיש ח).