ש"ז, מ"ר חֲבֵרִים, - א) מי שהוא מִתְחַבֵּר לזולתו, שהוא אתו בידידות, בקרוב דעת, שהוא ידידו, דומה לו, Gefährte, Genosse; compagnon; fellow: גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע חָבֵר הוא לאיש משחית (משלי כח כד).  חָבֵר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך (משלי כח כד).  טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם כי אם יפלו האחד יקים את חֲבֵרוֹ ואילו האחד שיפל ואין שני להקימו (משלי כח כד).  ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חֲבֵרִים (משלי כח כד).  גנבים (משלי כח כד).  הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חֲבֵרֶיךָ (משלי כח כד).  אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מֵחֲבֵרֶךָ (משלי כח כד).  הן כל חֲבֵרָיו יבשו (משלי כח כד).  *וחָבֵר שֻלחן, מי שסועד על שלחן זולתו: יש אוהב נהפך לשנא ואת ריב חרפתך יחשוף, יש אוהב חבר שלחן ולא ימצא ביום רעה (משלי כח כד).  — ופשט מאד השמוש בלשון במשמ' הזולת של האדם: שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך (משלי כח כד).  הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה א' (משלי כח כד).  לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול תחתיי מן האוצר (משלי כח כד).  שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו (משלי כח כד).  שאסור לאדם לומר לחבירו הא לך את המעות וצא וקח לך בהם בשר לפסח (משלי כח כד).  שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק (משלי כח כד).  המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך נאמן (משלי כח כד).  ג' חייהן אינם חיים ואלו הן המצפה לשלחן חבירו ומי שאשתו מושלת עליו ומי שייסורין מושלין בגופו (משלי כח כד).  כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו (משלי כח כד).  לאחד שזימן את חבירו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו (משלי כח כד).  והיו המצריים הרשעים מביאין קטנים ומכניסים אותן בבתיהם של ישראל ועוקצים אותם ובוכים והיה התינוק שומע קולו של חבירו שהיה בוכה והיה בוכה עמו (משלי כח כד). אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו (משלי כח כד).  אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת עליו (משלי כח כד).  ביום טובתו של חברך שמח עמו (משלי כח כד).  אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך וכו' (משלי כח כד).  מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם בדרך והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת (משלי כח כד).  ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה (משלי כח כד).  מפני מה אי אתם יודעין לפייס  כבן אידי חבירנו (משלי כח כד).  לא יאמר הריני מזכה וחביריי מחייבין אבל מה אעשה שחביריי רבו עלי (משלי כח כד).  מימיהן של בעלי בתים לא נמנעו להיות מתארחין אצל בעלי בתים חביריהם (משלי כח כד).  — ובבע"ח: ראה שני צפרים מתנצין זה עם זה הרג אחד מהם את חבירו הלך והביא עשב והניחו על פיו והחייהו (משלי כח כד).  — ובדברים לא בע"ח: כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה (משלי כח כד).  ואין מין (של זרעים) פוגע בחבירו לחובשו (משלי כח כד).  אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום (משלי כח כד).  טרדני הגל לחבירו וחברו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה (משלי כח כד).  — וחָבֵר לפלוני, מסכים עמו בדעה: וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי (משלי כח כד).  וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא (משלי כח כד).  — וחָבֵר בפרט במשמ' מי שלומד יחד עם איש אחר אצל רב אחד או בבית ספר וכדומה, Kamerad; camarade; school-fellow: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן (משלי כח כד).  שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה (משלי כח כד).  — תלמיד חָבֵר, מי שהוא גם תלמיד וגם חָבֵר: בן עזאי תלמיד חבר דר"ע היה (משלי כח כד).  — ב) *ביחוד חָבֵר, לפנים, בימי בית שני, מי שהיה נזהר בעניני טהרה דתית ומדקדק בהלכות תרומות ומעשרות ושביעית וכדומה: המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש (משלי כח כד).  עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק (משלי כח כד).  אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה (משלי כח כד).  המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא יתן תרומה ומעשרות לעם הארץ וכו' (משלי כח כד).  חבר שהיה מיסב במשתה וסעודת עם הארץ  (משלי כח כד).  אינו דומה חבר שקילקל לבן חבר שקילקל (משלי כח כד).  חבר ועם הארץ שירשו את אביהן (משלי כח כד).  משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר אינו נותן אותן דמים (משלי כח כד).  אפילו חבר ששלח לחבר צריך לעשר (משלי כח כד).  לא ישמש חבר במשתה עם הארץ (משלי כח כד). רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו שם ג כג:. כל הימים שאדם חבר לא אכפת לו בצבור ואינו נענש עליו מד"ר ש מות כז.  לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה (משלי כח כד).  — ומ"ר: העומד על הגורן ובידו תרומה ואין מכיר אדם שם הרי זה משאיל לחבירים ולעם הארץ (משלי כח כד).  —  °וכנוי כללי לחכם, מלֻמד: וזכרתי מה ששמעתיו כבר מטענות החבר אשר היה אצל מלך כוזר הנכנס בדת היהודים (משלי כח כד).  ואחר כן קרא (מלך הכוזר) חכם מחכמי היהודים ושאל אותו על אמונתו אמר לו החבר אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב וכו' (משלי כח כד).  וכאשר למד המלך התורה וספרי הנביאים לקח החבר ההוא לרב והיה שואל אותו שאלות עבריות (משלי כח כד).  — °ושם תאר כבוד אצל היהודים בגרמניה למי שלמד הרבה תורה: ולאיש אשר אלה לו אמרתי מה שפרה נחלתו וראוי לכבדו ולענדו עטרת לראשו ביתר שאת ויאות לרוממהו בקהל עם לקרותו בשם הבח' החבר נתן בן כפ' דודו וכו' כי יש תקנה במעהיין שלא לסמוך (בחורים) בסמיכת חבר (משלי כח כד).  — °חָבֵר עיר, החשוב והנכבד בעדה1: שאלת צבור שהסכימו שכל מי שיקדש אשה שלא מדעת חבר עירם וזקני הקהל שלא יהיו קדושיו קדושים (משלי כח כד).  — ג) °אחד מהעדה: חבר2 רשאי ליתן למי שישר בעיניו אבל לא מורינו כ"א בהסכמת ב' פרנסים מהגמונים להגמונים (משלי כח כד).  — ופשט השמוש בהשם חָבֵר במשמ' אחד מבני חֶבְרָה, Mitglied; membre; member: — ובהשאלה, בחכמת הלשון, °חָבֵר למלה פלונית, דומה לה בצורתה, במשמעתה: חרוזים הם הקשורים מהאבנים היקרות ואין לו חבר (משלי כח כד).  — ובכלל דומה לדבר: וידוע שכל הדברים שבעולם יש להם חבר חוץ מהגאוה שאין לה חבר (משלי כח כד).