ש"נ, בהפס' חֹבָרֶת, מ"ר חֹבְרֹת, — א) מה שמתחבר לדבר, והמקום ששם שני דברים מתחברים זה לזה: ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בַּחֹבָרֶת (שמות כו ד). וחמשים ללאת על שפת היריעה הַחֹבֶרֶת השנית (שם י). — ב) °אחד העורות שבעין, Bindehaut; conjonctive; junctiva-: השבע מחיצות (שבעין) הם אלו הרשת והשליא והקשה ויריעת העששית והענבית והקרנית והחוברת וכו' והמחיצה הרביעית היא החברת וגם נקראת ארוגה וצמיחתה מן העור שעל הגלגלת מצד חוץ (מ' אלדבי, ש"א ד). — ובזמן החדש נקבע השם חֹבֶרֶת לחבור דפים יחד לסֶפר פחות או יותר דק, או לכל אחד ואחד מהספרים של קבץ שיוצא לעתים קבועות, כמו פעם בחדש וכדומה, Heft; fascicule: אבל מרדפי את התועלת ירדתי מדרגה מהחוברת הגדולה אשר אני מתעסק בה לעת כזאת (מא"ג, הקד' ק"ס). התהלה אשר מדו הבריות לְהַחֹבֶרֶת ההיא לאמר קרית ספר (הוא, הקד' דביר). והנני בא היום בשתי חוברות קטנות אליך האחת הוא הספור אשר דרשת וכו' תוציאם אחד אחד ותדפיסם בקול מבשר או יותר טוב תוציאם בחוברת מיוחדת ונתת לי מספר העתקות (אגר' יל"ג א נט). השחר חֹבֶרֶת א', וכדומה.