פ"י, חַבֹשׁ, חָבְשָׁה, אֶחְבֹּשׁ, יַחֲבֹשׁ, יֶחְבָּשׁ, אֶחְבְּשֵׁךְ, יַחְבְּשֶׁנּוּ, —  א) חָבַשׁ דבר אל דבר, על דבר, קשרו אליו, binden, umbinden; attacher; to bind: למשל המגבעת על הראש: וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וְחָבַשְׁתָּ להם מגבעת (שמות כט ט).  ויחגר אתם אבנט וַיַּחֲבֹשׁ להם מגבעות (ויקר' ח יג).  פארך חַבוֹשׁ עליך ונעליך תשים ברגליך (יחזק' כד יז).  — ובהשאלה במליצה: אפפוני מים עד נפש תהום יסבבנו סוף חָבוּשׁ לראשי (יונ' ב ו).  — וחָבַשׁ את פלוני בדבר, הלביש את ראשו בדבר: ואלבשך רקמה ואנעלך תחש וָאֶחְבְּשֵׁךְ בשש ואכסך משי (יחזק' יו י).  — ואת החמור, חָבַשׁ את החמור, ר"ל חבש לו האֻכָּף: וישכם אברהם בבקר וַיַּחֲבֹשׁ את חמרו (בראש' כב ג).  וַיַּחֲבָשׁ לו החמור לנביא אשר השיבו (מ"א יג כג).  וַתַּחֲבֹשׁ האתון ותאמר אל נערה נהג ולך (מ"ב ד כד).  ויאמר אל בניו חִבְשׁוּ לי החמור וַיַּחְבְּשֹוּ לו החמור וירכב עליו (מ"א יג יג).  חִבְשׁוּ לי את החמור וַיַּחֲבֹשׁוּ (שם כז).  כי אמר עבדך אֶחְבְּשָׁה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך (ש"ב יט כז).  —  ופָעוּל חָבוּשׁ, חֲבוּשִׁים, חֲבֻשִׁים: ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חֲבוּשִׁים ופילגשו עמו (שופט' יט י).  והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצמד חמרים חֲבֻשִׁים ועליהם מאתים לחם (ש"ב יו א).  — ב) חָבַש את המכה, הפצע, קשר על המכה בד בשמן או ברטיה אחרת לשמר עליה מפני קלקול ולרפאותה, (eine Wunde) verbinden; bandager; bind up (a wound):ביום חֲבֹשׁ יי' את שבר עמו ומחץ מכתו וירפא (ישע' ל כו).  את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חֲבַשְׁתֶּם ואת הנדחת לא השבתם ואת האבדת לא בקשתם (יחזק' לד ד).  לשום חתול לְחָבְשָׁהּ לחזקה (שם ל כא).  — ובהשאלה ברוחניות ובמוסריות, תקן הקלקולים שבעם: כי יתפש איש באחיו בית אביו שלמה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבֵשׁ 1 ובביתי אין לחם ואין שמלה (ישע' ג ו-ז).  — ובמשמ' נחם אדם, שמחהו מצרתו: יען משח יי' אתי לבשר ענוים שלחני לַחֲבֹשׁ לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח (ישע' סא א).  — ג) *חָבַשׁ את פלוני, אסר אותו בבית אסורים: אם יקום והתהלך בחוץ מגיד שחובשין אותו (את המכה) עד שמרפא (מכי' משפט', נזיק' ו).  בשחבשוהו ישראל אבל אם חבשוהו גוי אשר פיהם דבר שוא וכו' (ירוש' פסח' ח לו.).  הדבר דומה לאחד שקלקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל האגמון מסרו לבעל הזמורה וחבשו (שם ט כד:).  לא היו ימים מועטין עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו (ברכ' סא:).  וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו (כתוב' לג:).  היה פודה למי שרוצה וחובש למי שרוצה (מד"ר דבר' ב).  אמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) השמע לי אמר לה לאו אמרה הריני חובשתך בבית האיסורין (יומ' לה:).  — ופָעוּל: מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין (ברכ' ט:).  שהיה לה כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין (כתוב' ס:).  מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו (סנה' יב.).  עמד מנשה והכהו (את שמעון) מכה אחת והכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבלים ואמר להם זה יהיה חבוש עד שתביאו את אחיכם (מד"ר בראש' צא).  בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו (שם ויקר' יד).  הדבר דומה למי שהיה חבוש תוך שני בתים זו לפנים מזו והיו שם שני שומרים (תנחומא נשא ט).  עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין (ערוב' קד:).  לכת אחת לסטין שהיתה חבושה בבית האסורין (מד"ר קהל', את הכל). חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים (יבמ' סד.).  כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין (חול' יא:).  — ושמוּר במקום שלא יוכל לצאת משם: למען ינוח שורך וחמורך הוסיף לו הכתוב נייח אחר להיות תולש מן הקרקע ואוכל וכו' או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו (מכי' משפט', מס' דכספ' כ).  לעוף שהיה חבוש בכלוב בא עוף אחד ועמד לו על גביו אמר לו אשריך מה מזונותיך  מצויין לך (מד"ר קהל', שמח).  — ד) *חבש הזרעים, זרע אותם דחוסים זל"ז: התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח זורעין לתוכן שני זירעונין אחד מיכן וא' מיכן ואחד באמצע וכו' (ואי אפשר לזרוע חמשה יען) צד שכאן וצד שכאן חובש את האמצעי (ירוש' כלא' ג כח ג).  היה שם גריד שורה ושורה גדר ושורה חובשין את השורה גבי של גדר בשדות (שם ב כח.).  אין אדם חובש דבר שאינו שלו (שם).  שהוא חובש בשתי רוחות וכו' אורכו בכמה חובש וכו' בשמונה (שם ג כח ד).  עבודה פוגעת בעבודה ואין מין פוגע בחבירו לחובשו (שם שבת ט יא ד).  ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה (שם כלא' ב כח:).  רבי מאיר אומר אפי' חבושות אפי' סמוכות (שם.).

- פֻע' חֻבַּש, — שחבשו אותו, בפרט את הפצע: מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חֻבָּשׁוּ ולא רככה בשמן (ישע' א ו).  והנה לא חֻבְּשָׁה לתת רפאות (יחזק' ל כא).

—  פִע', חִבֵּשׁ, — חִבֵּש הפצע, כמו חָבַשׁ, ובהשאלה: הרופא לשבורי לב ומְחַבֵּשׁ לעצבותם (תהל' קמז ג).  — ובמשמ' סגר: מבכי נהרות חבש 2 ותעלמה יצא אור (איוב כח יא).  — נִפע', *נֶחְבַּשׁ, - שחבשו אותו: האשה שנחבשה בידי עכו"ם על ידי ממון מותרת לבעלה (כתוב' ב ט).  הדבר דומה לאשה עוברת שנחבשה בבית האסורין ילדה שם בן (מד"ר דבר' ט).  אמר להם בראשונה שמעתי לכם לכך נחבשתי (תנחומא תזריע י).  ואותן נחבשין תפוסין שיש להם כבלי ברזל ברגליהם ר"י מתיר לצאת בהם לרשות הרבים (מרדכי שבת שנ"ג).  — ובהשאלה בענין זריעה: מה אם מוקשה בין המוקשיות שיפיתה כוחו להציל בשמונה נחבש בשמונה מוקשה בין הבצלים שהורעת כוחו להציל בשתים עשרה לא כל שכן שלא יחבש אלא בשמונה (ירוש' כלא' ג כח ד).  — ובמשמ' °ארוג בתוך ארג, ואמר הפיטן: וצמר לא תלבש, כמו פשתים נֶחְבָּשׁ, ולא תקטירו דבש, תמרים ושאורים (אזהר', רשב"ג לא תעשה).

—  נִתפ', *נִתְחַבֵּשׁ, — כמו נֶחְבַּשׁ: וכעס (המלך) לקראת טפשין וכו' אמר כלי ינתנו לכובס והם יתחבשו בבית האסורים (שבת קנב:).