*, חוּד, ש"ז, מ"ר חֻדִּים, — עצם המקום החַד, הקצה החד, Schneide; tranchant, pointe; edge, point: לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה1 של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות ירוש' ברכ' א ב:.  הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט כל רוחו יוצאה ממנו מד"ר בראש' א.  אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט  ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו שם שה"ש, אני ישנה. — ושל אילן, קרן וכדומה: מן איבו של אילן ולא מן חודו של אילן ב"ק פא..  ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע זבח' נג..  נותן בחודו של קרן מזרחית צפונית (הזאה) אחת ונחשבת לו כשתים וכו' ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ארבע ר"ח יומ' טו..