פ"ע, – היה חַד, ובהשאלה היה מהיר ועז מאד, למשל הסוס במרוצתו: וקל מנמרים סוסיו וְחַדּוּ מזאבי ערב (חבק' א ח).  – °ופָעוּל כמו תֹאר: כלומר שחדודין כשינים (רגמ"ה חול' נט.).  והעוקץ (של המחט) שהוא חדוד ראוי לשלחני לכתוב בו על פנקסו (ר"ש כלים יג ה).

– הִפע', הֵחַד, עת' יָחַד, (יָחֵד), – עשה שיהיה חַד, השחיז באבן וכדומה, schärfen; aiguiser; sharpen: ברזל בברזל יָחַד1 ואיש יַחַד פני רעהוּ(משלי כז יז)ׂ.

– פִע', *חִדֵּד, – כמו הפעיל: לחדד רֹאשו של שפוד (ירוש' ביצ' ה סג:).  ברזל זה אחד מחדד את חבירו (תענ' ז.).  אין משחיזין את הסכין ביו"ט וכו' לא אמרו אלא לחדדה (ביצ' כח.).  ואין מחדדין את השפוד ואין מתקנין אותו (הלכות פסוקות, יו"ט).  וקודם שיחדדנה (האומן את המחט) וינקבנה נקראת אותה החתיכה גולם (ר"ח שבת קכג:).  – ואמר הפיטן: מאכלת חַדְּדֶהָ ולא תפסול שחיטתי, לשרה בתוך ידיה קח לך משרפתי, וזרוק על בגדיה עדי תזכור אהבתי (סמא"צ, סליח' ר"ה, שומר).  – ובהשאלה, חִדֵּד את השכל, הדעת: לא אמרה ר' עקיבא אלא לחדד בה התלמידים (ערוב' יג.).  שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם (שבת סג.).  מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה (תענ' ז.).  – °וחִדֵּד את הפה ע"י אכילת דבר חריף: שאוכלין (הדבורים) את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן (רש"י ב"ב יח.).  – ובמשמ' זרז והסית: כלומר שהוא מחדד לריב עמו בעבור חמות רעהו (ראב"ע משלי כז יז).

– הָפע', הוּחַד, הוּחַדָּה, – שהֵחַדּו אותו: כה אמר יי' אמר חרב חרב הוּחַדָּה וגם מרוטה למען טבח טבח הוּחַדָּה למען היה לה ברק מרטה (יחזק' כא יד-יה).

– פֻע', *חֻדַּד, מְחֻדָּד, מחודד, – שחדדו אותו, ובהשאלה דברים מחֻדדים, שיוצאים מהרה בלי גמגום: שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד (קדוש' ל.).  – °ואדם מחֻדָּד, חריף השכל, ובפרט בעל חדודים, הלצות שנונות: ואריסטוטליס נער משכיל ונלבב מחודד (אלחריזי, מוסרי הפלסופ' א ט).  (שהיה ר"א בן ערך) חריף ומחודד יותר מדאי אבל רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו (פי' מיוח' לרש"י, אבות ב ח).  יעקב היה איש תם לא מחודד ביותר ולא בעל ערמימות (ר"י אברבנאל, תולדות).  בנו של רש"י חיבר ספר הישר והיה חכם גדול בכל חכמה והיה מפולפל ומחודד מה שלא נראה לחכם (הקבלה לראב"ש ה).  וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחבר ספר בענין הקץ על דרך הכוכבים (אגר' תימן להרמב"ם).  אבל הנוע השני הם המחודדים משאר המושלים והחכמים מיתר הלשונות כמו האדומים והפרסיים (שם).  ולכן הנבונים והאוילים יקראו מחודדים (ספר המדות לאריסטו ב ט).  כלומר חריפה ומחודדת ויודעת ושומרת עצמה שאדם לא יוכל לרמותה (פי' משלי לזרח' הלוי ז).  — °וההרגשה, מרגשת על נקלה: וצריך לקרר המזג קרירות בינונית באכילת חזרת שלוקה ובשתיית מי שעורים במי הבוסר אם אין אצטומכתו מחודדת ההרגשה (מ' אלדבי, ש"א ד).  — ובהנדסה, זוית מחֻדדת, גוף מחֻדד, דק וצר כמו עֹקץ: מי שסכל מדידת מחודד האצטוונה (מורה המורה א לו).  שאחר שקיעת החמה יתיצב על שטח הארץ צל של אופל במראיתו ככובע וכמחודד (נחמ' ונע', דוד גנז רכא).  שכל החלק הזה דומה למשולש או למחודד (שם עא).  — ועי' °מְחֻדַּד.  — ובחכמת הלשון, אות מחדדה באות אחרת, כשהאחת צריכה להיות יותר חדה במבטה מפני האחרת הבאה לאחריה: יש בית מחודדת בויו כגון זהב וכסף וכל דומיהם מן האותיות המחודדות אשר ברעותיה בהיות אחת מהן בסוף התיבה ואחותה בראש תיבה שלאחריה (יהבי הנקדן, עין הקורא, אזהר').  יש דלת מחודדת בזין כגון וילד זקונים ובשין כגון עד שוב יש הא מחודדת בהא כמוה כמו ובנה הקטן ויש הא מחודדת באלף כגון פדנה ארם (שם ).

— נִתפ', * נתחדּד, — נעשה חד, הושחז: אין סכין מתחדדה אלא בירך של חבירתה (מד"ר בראש' סט).  — ובהשאלה: הטוב לי שאלמד ואתחדד בהשבת הדעות הנפסדות הסכלות (כוזרי ה א).  יבאו התלמידים לשמוע דבריהם חדשים ולהתחדד עמו וללמוד ענין הסברא המתחדשת (פי' ר' יונה לאבות ב ז).  כשאני מתערב ומחמץ לבבי וכליותי אז אשתונן ואתחדד ואדע כי קודם החמוץ הייתי רחוק מהאמת (רשב"צ דוראן, מג"א א א ).  כמו שהברזל מתחדד בברזל כן החברים מתחדדים זה את זה בדבר העיון (רלב"ג משלי כז יז). ובמשמ' °התקוטט: שאין ראוי להתחדד עם אדניו כמו עם רעהו (ראב"ע שם יח).  — °והיין, התחזק טעמו: גזירה שמא יחתה בגחלים כגון יין קרוש המתפשר ומתחדד בחריפות כוחו על ידי חמימות האש (מחז' ויטרי רצג).