ש"ז, מ"ר חַדּוּדִים, סמי' חַדּוּדֵי, — א) דבר חַד, מחֻדד: תחתיו (של לויתן) חַדּוּדֵי חרש ירפד חרוץ עלי טיט איוב מא כב. — ב) * קצה חד, בליטה חדה בכלי: כסוי הלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד1 טהור אם אינו נקוב ואין לו חדוד טמא כלים ב ה.  החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו טהור ניטלה האוזן נשבר החדוד טהור שם ד א.  היו בה (בהכלי) חדודים יוצאין כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע שם ג.  נכנסה הטומאה באויר הגסטרא אפילו היתה כנגד החדוד לא נטמא החדוד רמב"ם כלים יט י=יא.