חִדּוּק
*1, ש"ז, מ"ר חִדּוּקִים, — דבר שנותנין לתוך נקב וכדומה לסתום אותו: הטופל כלי חרס הבריא וכו' וכן בחידוק2 הקרויה (כלים ג ה). מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חידוק של קרויה וחיה (חול' נז:).
1 עי' חדק.
2 אמר רה"ג וז"ל: פי' חדוק זה פירושו כמין עגול של עץ או מתכת שנותנין על הטפיח שהוא קרויה והוא נטלה ולמה נקרא חדוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאמרו לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. ע"כ. וכן הערוך. ודומה לזה גם הרמב"ם: וחידוק הוא כמו הידוק והוא החתום והקשור.