1, ש"נ, מ"ר חֶדְוֹות, —  שמחה, רוח שמח וצח, עליצות, Freude, Heiterkeit; joie, gaité; joi, gladness: הוד והדר לפניו עז וְחֶדְוָה במקמו (דהי"א יו כז).  לכו במקור נדפס 'לבו'. אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל במקור נדפס 'ועל'. תעצבו כי חֶדְוַת יי' היא מעזכם (נחמ' ח י). וקיימו מצות חדוה 2 (ביצ' יה:). בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל גילה שישה שמחה רינה וכו' עלזה חדוה (מד"ר שה"ש, נגילה). ותומה וענוה, ויין קדוש וחדוה, ויראת מקדש, וחכמים עם הורים (אזהר' רשב"ג, שמור לבי). חדוות מזמוטי חתנים וכלות עושים סעודה (רש"י קהל' י יט). אוהב לאותו הגוף ומתנחם עמו והוא עת לצחוק והחדוה בעולם (זוהר, מדר' הנעלם, חיי שרה). יראי יי' הוחילו לתשועתו לחדות עולמים ולחסדו כרב משה זכות בחידה יחיד חדודו, אין עוד מלבדו, שכלו הגיע אל קצה האחרון, וכמעט אומר (ב"ס, תרג' ב"ז ב ח).