°, ש"ז, מ"ר חוֹשְׁקִים, — אוֹהֵב, מי שחשק באשה, Liebhaber; amant; lover: שתכלית חשק בעלי חיים זה עם זה הוא נמצא כחושק עם חשוקתו (מלמד' התלמיד', חיי שרה). החשק הוא דבקות המחשבה באהבה גדולה ועזה שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל (ר' בחיי, כד הקמח, אהבה). וידוע כי החושקים ואוהבים אשר אומרים שיעשו גבורות ונפלאות עד אין מספר וכ"ש אם החשוקה היא לפני החושק והאוהב שיכניס עצמו בסכנה לעשות מה שאין בחוקו לעשות (צרור המור, ויצא). — ואמר המשורר: ומה לנפת תטפנה שפתותיך ואין נושק, ומה חשק בחיים ואין חושק (עמנ', מחב' ג). וקול התור (בניסן) עלי מפתן וכפתור ואראה על פתחי כל מגדים, וחושק עם חשוקה בין ערגות בשמים רוכבים יחדיו צמדים (שם ט). אמנם לה אחות יפה כפי מה שנאמר, עמד טעמה בה וריחה לא נמר וכו' היא מתענוגי החשק והידידות אחור נסוגה, ובשושני הנזירות והבדידות סוגה, קצה בחושקים ובבני בליעל, ולה הברכים אשר לא כרעו לבעל (שם ג). כל החושקים עת בואה יקוו, וקם כל העם והשתחוו (שם). איך תחרישי בעת הזאת ברה כחמה, ודמי החושקים צועקים מן האדמה (שם). ותקח מגלת ספר ותכתוב בה מליצה צחה, ותגד לי בה את כל רוחה, וכי לבה מאהבת החושקים ייחם, ועל ימי בכיתה אשר עברו תתנחם, אשר נתנה את מצחה חזק לעומת מצחם (שם). חושו החושקים הנעימים כי אתם נזר הימים, צבי עדיים וגאון תפארתם (שם). והגידי כזאת, בחידות ורמיזות, לבנות עליזות, אשר אמרו הב הב, בבתי החושקים, מזיוים נחשקים, מלאים מפיקים, בלב יעלות אהב (שם ז). חייך שר החושקים, כי בעלי אינו נוטה אהלי ויריעות מקים (שם). ומה בצע בבטנך ערמת חטים, ואת בגלגל וחושקיך בשטים (שם ג).