1, פ"י, רָאִיתִי, רְאִיתִיךָ, רְאִיתִיו, רְאִיתִיהָ,

רָאִיתָ, רָאִתָה, רָאִיתָה, רָאִית, רְאִיתַנִי, רָאֲךָ,

רָאָהּ, רָאָם, רָאֲתָה, רָאָתָה, רָאָתְךָ, רָאִינוּ, רְאִיתֶם,

רְאִיתֶן,  רָאוּ, רָאוּנִי, רָאוּךָ, רָאוּהָ, רֹאֶה, רוֹאֶה, רֹאֵה,

רֹאִי, רֹאָנִי, רֹאֵנוּ, רֹאִים, רֹאֵי, רֹאַי, רֹאֶיךָ, רֹאַיִךְ, רֹאָיו,

רֹאֶיהָ, רֹאֵיהֶם, רֹאָה, רֹאוֹת, רֹאֹת, רְאֹה, רָאֹה, רָאוֹ,

רָאוֹת, רְאוֹת, רְאֹת, רְאוֹתִי, רְאֹתִי, רְאֹתְךָ, רְאוֹתֶךָ,

רְאֹתוֹ, רְאוֹתוֹ, רְאֹתָהּ, רְאוֹתָהּ, רְאֹתְכֶם, רְאֹתָם, רְאוֹתָם,

רְאֵה, רְאִי, רְאוּ, רְאֶינָה, אֶרְאֶה, אֵרֶא, אֶרְאֶךָּ, אֶרְאֵךְ,

אֶרְאֶנּוּ, אֶרְאֵם, תִּרְאֶה, תִּרְאֵה, תֵּרֶא, תִּרְאֵנִי, תִּרְאֶנּוּ,

תִּרְאִי, יִרְאֶה, יֵרֶא, וַיַּרְא, יִרְאַנִי, יִרְאֵנִי, יִרְאֵהוּ, יִרְאֶהָ, 

יִרְאֶנָּה, יִרְאֵם, תִּרְאֶה, תֵּרֶא, תִּרְאֵנִי, תִּרְאַנִי, תִּרְאֵהוּ,

נִרְאֶה, נִרְאֵהוּ, תִּרְאוּ, תִּרְאֻנִי, יִרְאוּ, יִרְאוּן, יִרְאוּנִי,

יִרְאֻהוּ, יִרְאוּהוּ, יִרְאוּהָ, תִּרְאֶינָה, — א) רָאָה האדם דבר שבמציאות, ראה אדם, בעל חיים, צמח וכדו', ראה מעשה שנעשה, תפש אותו בעינים, חזה, צפה אותו, sehen; voir; to see: ויהי כִּרְאֹת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו וכו' (בראש' כד ל). ויהי כאשר רָאָה יעקב את רחל וכו' (שם כט י). וַיַּרְא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ (שם לד ב). והגדתם לאבי את 

כל כבודי במצרים ואת כל אשר רְאִיתֶם (שם מה יג). ותפתח וַתִּרְאֵהוּ את הילד והנה נער בכה (שמות ב ו). הנה הוא יצא לקראתך וְרָאֲךָ ושמח בלבו (שם ד יד). וכסה את עין הארץ ולא יוכל לִרְאֹת את הארץ (שם י ה). ומלאו בתיך וכו' אשר לא רָאוּ אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה (שם שם ו). לא רָאוּ איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שם שם יג). התיצבו וְּראוּ את ישועת יי' אשר יעשה לכם היום (שם יד יג). ויהי כאשר קרב אל המחנה וַיַּרְא את העגל ומחלת (שם לב יט). וְרָאָה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל (שם לג י). וְרָאָה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נורא הוא (שם לד י). וְרָאוּ בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שם שם לה). וגם ילדי הענק רָאִינוּ שם (במד' יג כח). ויעלהו במות בעל וַיַּרְא משם קצה העם (שם כב מא). לך נא אתי אל מקום אחר אשר תִּרְאֶנּוּ משם אפס קצהו תִרְאֶה וכלו לא תִרְאֶה (שם כג יג) עלה אל הר העברים הזה וּרְאֵה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וְרָאִיתָה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה (שם כז יב-יג). והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תִּרְאֶה (דבר' ג כח). כי לא רְאִיתֶם כל תמונה ביום דבר יי' אליכם בחרב (שם ד יה). ופן תשא עיניך השמימה וְרָאִיתָ את השמש ואת הירח וכו' והשתחוית להם (שם שם יט). ואת האש הגדלה הזאת לא אֶרְאֶה עוד ולא אמות (שם יח יו). כי תצא למלחמה על איביך וְרָאִיתָ סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (שם כ א). וְרָאִיתָ בשביה אשת יפת תאר (שם כא יא). וְרָאוּ את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה (שם כט כא). וכל ימי הזקנים וכו' אשר רָאוּ את כל מעשה יי' הגדול אשר עשה לישראל (שפט' ב ז). ושמואל רָאָה את שאול (ש"א ט יז). ויאמר שמואל אל כל העם הַרְּאִיתֶם2 אשר בחר בו יי' (שם י כד). ואני אדבר בך אל אבי וְרָאִיתִי מה והגדתי לך (שם יט ג). ויהי כִּרְאוֹת איש האלהים אותה מנגד וכו' (מ"ב ד כה). ויהי כִּרְאוֹת יהורם את יהוא וכו' (שם ט כב). ויאמר מה רָאוּ בביתך ויאמר חזקיהו את כל אשר בביתי רָאוּ (שם כ יה; ישע' לט ד). לך העמד המצפה אשר יִרְאֶה יגיד (ישע' כא ו). 

ותבטחי ברעתך אמרת אין רֹאָנִי (שם מז י). ובאו וְרָאוּ את כבודי (שם סו יח). עד מתי אֶרְאֶה נס אשמעה קול שופר (ירמ' ד כא). ושמחו וְרָאוּ את האבן הבדיל הגדולה ביד זרבבל (זכר' ד י). כי אֶרְאֶה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננת (תהל' ח ד). אם רָאִיתָ גנב ותרץ עמו (שם נ יח). אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם רָאוּ פעלי (שם צה ט). המה רָאוּ מעשי יי' ונפלאותיו במצולה (שם קז כב). רָאִיתָ איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כו יב). אם יבלענו ממקמו וכחש בו לא רְאִיתִיךָ (איו' ח יב). או חשך לא תִרְאֶה ושפעת מים תכסך3 הלא אלוה גבה שמים וּרְאֵה ראש כוכבים כי רמו (שם כב יא-יב). הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תִּרְאֶה (שם לח יז). הבאת אל אצרות שלג ואוצרות ברד תִּרְאֶה (שם שם כב). אשר לא רָאָה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש (קהל' ד ג). אם עשק רש וגזל משפט וצדק תִּרְאֶה במדינה אל תתמה על החפץ (שם ה ז). 

— ובינ' פועֵ' מ"ר, רֹאַי, רֹאֶיךָ, העומדים מסביב ורואים אותי, אותך וכו', המזדמנים לראות: רֹאֶיךָ אליך ישגיחו אליך יתבוננו (ישע' יד יו). כל רֹאֵיהֶם יכירום כי הם זרע ברך יי' (שם סא ט). ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל רֹאֶיךָ (יחזק' כח יח). והיה כל רֹאַיִךְ ידוד ממך (נחו' ג ז). כל רֹאַי ילעיגו לי (תהל' כב ח). מכל צררי הייתי חרפה ולשכני מאד ופחד למידעי רֹאַי בחוץ נדדו ממני (שם לא יב). בגללו לנצח יאבד רֹאָיו יאמרו איו (איו' כ ז). ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רֹאֶיהָ (אסת' ב יה). — רָאָה מַרְאֵה עינים: והיית משגע ממראה עיניך אשר תִּרְאֶה (דבר' כח לד). והיו חייך תלאים לך מנגד וכו' מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תִּרְאֶה (שם שם סז). — רָאָה בדבר: ויך באנשי בית שמש כי רָאוּ בארון יי' (ש"א ו יט). אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מֵרְאוֹת ברע4 (ישע' לג יה). ויצאו וְרָאוּ בפגרי האנשים הפשעים בי (שם סו כד). וכל בני ישראל רֹאִים ברדת האש (דהי"ב ז ג). — ראה ברעתו של פלוני, במותו, בצדקתו וכדו': ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי

קשת כי אמרה אל אֶרְאֶה במות הילד (בראש' כא יו).  פן אֶרְאֶה ברע אשר ימצא את אבי (שם מד לד). הרגני נא הרג וכו' ואל אֶרְאֶה ברעתי (במד' יא יה). יוציאני לאור אֶרְאֶה בצדקתו (מיכ' ז ט). בהכרת רשעים תִּרְאֶה (תהל' לז לד). ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יִרְאוּ (משלי כט יו). כי איככה אוכל וְרָאִיתִי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וְרָאִיתִי באבדן מולדתי (אסת' ח ו). — ראה לדבר, כמו ראה את הדבר: כי לא אשר יראה האדם כי האדם יִרְאֶה לעינים ויי' יִרְאֶה ללבב (ש"א יו ז). יחזקו למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יִרְאֶה למו (תהל' סד ו). — ראה כָאֵלֶּה, ראה כָהֵנָּה: והנה שבע פרות אחרות וכו' לא רָאִיתִי כהנה בכל ארץ מצרים לרע (בראש' מא יט). מי שמע כזאת מי רָאָה כאלה (ישע' סו ה). — וכאשר שמע כן ראה: כאשר שמענו כן רָאִינוּ בעיר יי' צבאות (תהל' מח ט). — וראה האלהים דבר או מעשה, במשמ' זו, כאלו בעינים: וירד יי' לִרְאֹת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם (בראש' יא ה). כי רָאִיתִי את כל אשר לבן עשה לך (שם לא יב). והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וְרָאִיתִי את הדם ופסחתי עליכם (שמות יב יג). ועבר יי' לנגף את מצרים וְרָאָה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת (שם שם כג). רָאִיתִי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא (שם לב ט; דבר' ט יג). כי אמרים אין יי' רֹאֶה אתנו עזב יי' את הארץ (יחזק' ח יב). אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל רָאָה לנצח (תהל' י יא). אדני כמה תִרְאֶה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי (שם לה יז). כי רם יי' ושפל יִרְאֶה וגבוה ממרחק יידע (שם קלח ו). — ורָאוּ עיני האדם, רָאֲתָה עינו, רָאָה בעיניו, במשמ' ראה בעצמו ולא אחר: והנה עיניכם רֹאֹת ועיני אחי בנימין (בראש' מה יב). פן תשכח את הדברים אשר רָאוּ עיניך ופן יסורו מלבבך (דבר' ד ט). המסת הגדלת אשר רָאוּ עיניך (שם ז יט). את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר רָאוּ עיניך (שם י כא). ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא רָאוּ (שם כא ז). בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך רֹאוֹת וכלות אליהם כל היום (שם כח לב). ויוסף יי' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך רֹאוֹת (ש"ב כד ג). ברוך יי' אלהי ישראל אשר נתן היום

ישב על כסאי ועיני רֹאוֹת (מ"א א מח). הנכה רֹאֶה בעיניך ומשם לא תאכל (מ"ב ז ב). והיו עיניך רֹאוֹת את מוריך (ישע' ל כ). הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך רֹאוֹת (ירמ' כ ד). כי נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך רֹאוֹת אתנו (שם מב ב). כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר רָאוּ עיניך (משלי כה ז). רָאֲתָה עיני שמעה אזני ותבן לה (איו' יג א). בצורות יארים בקע וכל יקר רָאֲתָה עינו (שם כח י). ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה כאשר אתם רֹאִים בעיניכם (דהי"ב כט ח). — וראו עיניו את עיני פלוני: כי הנתן יתנן ביד מלך בבל ודבר פיו עם פיו ועיניו את עינו5 תִּרְאֶינָה (ירמ' לב ד). ועיניך את עיני מלך בבל תִּרְאֶינָה ופיהו את פיך ידבר (שם לד ג). — וראה לעין, במשמ' זו: פניו יכסה יען אשר לא יִרְאֶה לעין הוא את הארץ (יחזק' יב יב). — ורָאוּ עין בעין, באותה משמ': כי עין בעין יִרְאוּ בשוב יי' ציון (ישע' נב ח). — וצרוף, עיניך הָרוֹאוֹת: עיניך הָרֹאֹת את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים האלה (דבר' ג כא). עיניכם הָרֹאוֹת את אשר עשה יי' בבעל פעור (שם ד ג). כי עיניכם הָרֹאֹת את כל מעשה יי' הגדל אשר עשה (שם יא ז). — ובלי הזכרת האדם הרואה, ראתה העין, שבעה העין לראוֹת: ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא רָאָתָה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישע' סד ג). אזן שומעת ועין רֹאָה יי' עשה גם שניהם (משלי כ יב). כי אזן שמעה ותאשרני ועין רָאֲתָה ותעידני (איו' כט יא). לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לִרְאוֹת ולא תמלא אזן משמע (קהל' א ח). — ורָאוּ עיני האלהים: גלמי רָאוּ עיניך ועל ספרך כלם יכתבו (תהל' קלט יו). — ובלי השלמה, ראה במשמ' ראה את הדברים, את הנעשה: והוא עד או רָאָה או ידע  (ויקר' ה א). והיה כל הָרֹאֶה ואמר לא נהיתה ולא נראתה כזאת (שפט' יט ל). ואלישע רֹאֶה והוא מצעק אבי אבי וכו' (מ"ב ב יב).  הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני רֹאֶה (שם שם יט). כי אמרו עזב יי' את הארץ ואין יי' רֹאֶה (יחזק' ט ט). רָאִיתָ כי אתה עמל וכעס תביט (תהל' י יד). העיני בשר לך אם כִּרְאוֹת אנוש תִּרְאֶה (איו' י ד). 

— הָרֹאוֹת במשמ' העינים הרואות: ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הָרֹאוֹת בארבות (קהל' יב ג). — ובצרוף, אין רוֹאֶה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין רֹאֶה (שמות כב ח). — בְּלֹא רְאוֹת, מבלי שראה מה שיעשה: או בכל אבן אשר ימות בה בלא רְאוֹת ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו (במד' לה כג). — לבלתי ראה: הוי על הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי רָאוּ (יחזק' יג ג). — ובהשאלה, ראה הים, ראתה הארץ: האירו ברקיו תבל רָאֲתָה ותחל הארץ (תהל' צז ד). הים רָאָה וינס הירדן יסב לאחור (שם קיד ג). — ועם משפט טפל הפותח במלת הקשור כִּי ובא כמֻשָּׂא לפעל ראה: כי רָאֲתָה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה (בראש' לח יד). כי רָאִיתִי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים (ש"א יג יא). ובני עמון רָאוּ כי נס ארם (ש"ב י יד). הַרְּאִיתֶם6 כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי (מ"ב ו לב). ויהי כִּרְאוֹתָם כי רב הכסף בארון וכו' (שם יב יא). — ובמלת אשר בשמוש זה: וַיַּרְא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו (ש"א יח יה).— ועם משפט עקרי הפותח במלה וְהִנֵּה: וישא עיניו וַיַּרְא והנה שלשה אנשים נצבים עליו (בראש' יח ב). וישא עיניו וַיַּרְא והנה גמלים באים (שם כד סג). וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וַיַּרְא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו (שם כו ח). וְרָאָה הכהן והנה פשתה המספחת בעור (ויקר' יג ח). וְרָאָה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן (שם שם י). וַיִּרְאוּ והנה עם נבאים נבא (ש"א י יא). ועי' הִנֵּה. — וְרָאָה וְהִנֵּה אם: וּרְאִיתֶם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו וכו' (שפט' כא כא). — ובשלילה, ראה וְאֵין: וְאֵרֶא ואין איש ומאלה ואין יועץ (ישע' מא כח). ועי' אַיִן.—  ועם משפט שאלה או זִקָּה, ראה הֲ, ראם אִם, ראה אֵי, ראה אשר עשה פלוני: אתם רְאִיתֶם אשר עשיתי למצרים (שמות יט ד). ועתה רְאֵה אי חנית המלך ואת צפחת המים אשר מראשתו (ש"א כו יו). כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וּרְאוּ

את אשר עשיתי לו (ירמ' ז יב). שאלו נא וּרְאוּ אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה (שם ל ו). יי' משמים השקיף על בני אדם לִרְאוֹת היש משכיל דרש את אלהים (תהל' יד ב; שם נג ג). לִרְאוֹת הפרחה הגפן הנצו הרמנים (שה"ש ו יא). — ובלי מלת קשור, ראה עשה פלוני, ראה מה שעשה פלוני: מה רְאִיתֶם עשיתי מהרו עשו כמוני (שפט' ט מח). כי יִרְאֶה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו (תהל' מט יא). כי רָאֲתָה גוים באו מקדשה (איכ' א י). — ועם בינ', ראה את ראובן בא, עושה וכדו': וַתֵּרֶא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (בראש' כא ט). וַיַּרְא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו (שמות ב יא). וַיַּרְא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שם יד ל).  כי תִרְאֶה חמור שנאך רבץ תחת משאו וכו' (שם כג ה). וַיַּרְא את ישראל שכן לשבטיו (במד' כד ב). וַיַּרְא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם (ש"א יט כ). וַתֵּרֶא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יי' (ש"ב ו יו). וַיַּרְא אשה רחצת מעל הגג (שם יא ב). וַיַּרְא  הצפה איש אחר רץ (שם יח כו). וַיִּרְאוּ את הנבלה משלכת בדרך ואת האריה עמד אצל הנבלה (מ"א יג כה). אם תִּרְאֶה אתי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה (מ"ב ב י). וְרָאָה את החרב באה על הארץ (יחזק' לג ג). למה יִרְאֶה את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם (דני' א י). — ובהקדמת שם העצם או הכנוי, ראה את פלוני כי עשה, ראה אותו כי הוא טוב, ראה אותו והנה הוא, במשמ' ראה כי עשה פלוני, כי פלוני טוב, ראה והנהו טוב וכדו': וַיַּרְא אלהים את האור כי טוב (בראש' א ד). וַיַּרְא אלהים כי טוב (שם שם יג). וַיַּרְא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (שם שם לא). וַיַּרְא אלהים את הארץ והנה נשחתה (שם ו יב). וַיַּרְא  את כל ככר הירדן כי כלה משקה (שם יג י). וַיַּרְא אתם והנה זעפים (שם מ ו). וַיַּרְא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו (שם מב כז). וַתֵּרֶא אתו כי טוב הוא (שמות ב ב). וַיַּרְא  משה את העם כי פרע הוא (שם לב כה). כי רָאִינוּ את הארץ והנה טובה מאד (שפט' יח ט). אל תֵּרֶא יין כי יתאדם (משלי כג לא). אל תִּרְאֻנִי שאני שחרחרת ששזפתני השמש (שה"ש א ו). — וגם בשנוי המֻשָּׂא הדקדוקי: וַיַּרְא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום

(בראש' לא ב). רֹאֶה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם (שם שם ה). — ובשנוי הנושא במשפט: וַיַּרְא משה את המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יי' כן עשו (שמות לט מג). — ובצרופים עם פעלים אחרים מקבילים, לפני ראה ואחריו, נשא עיניו וראה, פקח עיניו וראה, הביט וראה וכדו': שא נא עיניך וּרְאֵה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה (בראש' יג יד). וישא עיניו וַיַּרְא והנה שלשה אנשים נצבים עליו (שם יח ב). וישא  אברהם את עיניו וַיַּרְא את המקום מרחק (שם כב ד). וישא עיניו וַיַּרְא את הנשים ואת הילדים (שם לג ח). התיצבו וּרְאוּ את ישועת יי' (שמות יד יג). ופן תשא עיניך השמימה וְרָאִיתָ את השמש ואת הירח וכו' (דבר' ד יט). ויבט הפלשתי וַיִּרְאֶה את דוד ויבזהו (ש"א יז מב). הטה יי' אזנך ושמע פקח יי' עיניך וּרְאֵה ושמע את דברי סנחריב (מ"ב יט יו; ישע' לז יז). שאו מרום עיניכם וּרְאוּ מי ברא אלה (ישע' מ כו). ויצאו וְרָאוּ בפגרי האנשים הפשעים בי (שם סו כד). רְאֵה יי' והביטה למי עוללת כה (איכ' ב כ). עד ישקיף וְיֵרֶא יי' משמים (שם ג נ). הטה אלהי אזנך ושמע פקחה עיניך וּרְאֵה שממתינו וכו' (דני' ט יח). התיצבו עמדו וּרְאוּ את ישועת יי' עמכם (דהי"ב כ כז). ועי' לקמן ובערכים נָשָׂא, א. עַיִן, פָּקַח. — ובצרוף, ראה פלוני (דבר) (ו)עשה כך וכך, במשמ' כאשר ראה (דבר) עשה כך: וַיַּרְא וירץ לקראתם מפתח האהל (בראש' יח ב). וַיַּרְא לוט ויקם לקראתם (שם יט א) במקור: וירץ צ"ל: ויקם . וגם הנה הוא יצא לקראתם וְרָאֲךָ ושמח בלבו (שמות ד יד). וַיַּרְא כל העם וירנו ויפלו על פניהם (ויקר' ט כד). וּרְאִיתֶם אתו וזכרתם את כל מצות יי' (במד' יה לט). לא תִרְאֶה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם (דבר' כב א). לא תִרְאֶה את חמור אחיך או את שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם (שם שם ד). רָאִיתָ ותשמח (ש"א יט ה). מלכים יִרְאוּ וקמו שרים וישתחוו (ישע' מט ז). אז תִּרְאִי ונהרת ופחד ורחב לבבך (שם ס ה). וּרְאִיתֶם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה (שם סד יד). אותם יִרְאֶה פרעה ונחם על כל המונה (יחזק' לב לא). רָאוּ ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם (תהל' סט לג). וְיִרְאוּ שנאי ויבשו (שם פו יז). יִרְאוּ ישרים וישמחו (שם קז מז). ואני הייתי חרפה להם יִרְאוּנִי יניעון ראשם (שם קט כה). 

רשע יִרְאֶה וכעס (שם קיב י). פן יִרְאֶה יי' ורע בעיניו (משלי כד יח). רָאוּנִי נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו (איו' כט ח). — ובפרט עם פעלי הפחד ראה (ו)ירא7, ראה ונס וכדו', במשמ' כשאך ראה מיד ירא, נס וכדו': ואחזיה מלך יהודה רָאָה וינס דרך בית הגן (מ"ב ט כז). רָאוּ איים וייראו קצות הארץ יחרדו (ישע' מא ה). וְתֵרֶא איבתי ותכסה בושה (מיכ' ז י). רָאוּךָ יחילו הרים זרם מים עבר (חבק' ג י). תֵּרֶא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד (זכר' ט ה). המה רָאוּ כן תמהו נבהלו נחפזו (תהל' מח ו). רָאוּךָ מים אלהים רָאוּךָ מים יחילו אף ירגזו תהמות (שם עז יז). רָאֲתָה ותחל הארץ (שם צז ד). הים רָאָה וינס (שם קיד ג). תִּרְאוּ חתת ותיראו (איו' ו כא). — וראה, ראה בעיניו, במשמ' יכול לראות, לא היה עִוֵּר וכדו', גם על אלילים דוממים: ותכהין עיניו מֵרְאֹת (בראש' כז א). ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יִרְאוּן ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן (דבר' ד כח). ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תִּרְאֶינָה (ישע' כט יח). כי טח מֵרְאוֹת עיניהם מהשכיל לבתם (שם מד יח). עינים להם לִרְאוֹת ולא רָאוּ אזנים להם לשמע ולא שמעו (יחזק' יב ב). תחשכנה עיניהם מֵרְאוֹת (תהל' סט כד). עינים להם ולא יִרְאוּ (שם קיה ה). — והביט לראות, במשמ' זו: החרשים שמעו והעורים הביטו לִרְאוֹת (ישע' מב יח). — ובשמוש זה לא יכל לראות, נִתְעַוֵּר: ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לִרְאוֹת (בראש' מח י). ועיניו החלו כהות לא יוכל לִרְאוֹת (ש"א ג ב). ועיניו קמה ולא יכול לִרְאוֹת (שם ד יה). השיגוני עונתי ולא יכלתי לִרְאוֹת (תהל' מ יג). — וראה את פלוני, ראה פניו8, במשמ' בא לראותו, בא לפניו: אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אֶרְאֶה פניו אולי ישא פני (בראש' לב כא). לא תִרְאוּ פני בלתי אחיכם אתכם (שם מג ג). לא תספון לראוֹת פני (שם מד כג). כי לא נוכל לִרְאוֹת פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו (שם שם כו). ויאמר

לו פרעה וכו' אל תסף רְאוֹת פני כי ביום רְאוֹתְךָ פני תמות ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד רְאוֹת פניך (שמות י כח-כט). אמלטה נא וְאֶרְאֶה את אחי (ש"א כ כט). לא תִרְאֶה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבואך לִרְאוֹת את פני (ש"ב ג יג). ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יִרְאֶה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא רָאָה (שם יד כד). ועתה אֶרְאֶה פני המלך ואם יש בי עון והמיתני (שם שם לב). ואחזיהו בן יהורם מלך יהודה ירד לִרְאוֹת את יורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה הוא (מ"ב ח כט; ומעין זה שם ט יו). איבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו ואם בא לִרְאוֹת שוא ידבר לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר (תהל' מא ו-ז). — ובינ' רֹאֵי פני המלך, הבאים לפניו: ומן העיר לקח סריס אחד וכו' וחמשה אנשים מֵרֹאֵי פני המלך אשר נמצאו בעיר (מ"ב כה יט). שבעת שרי פרס ומדי רֹאֵי פני המלך הישבים ראשנה במלכות (אסת' א יד). — וראה פני אלהים, וראה פני אדם כראות פני אלהים: כי על כן רָאִיתִי פניך כִּרְאֹת פני אלהים ותרצני (בראש' לג י). — וראה האדם, ראו עיניו וכדו', אלהים, מראות אלהים ומלאכים ורוחות וכדו', גם בנבואה ובחזון החלום: הגם הלם רָאִיתִי אחרי ראי (בראש' יו יג). וָאֵרֶא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד וכו' (שם מא כב). ובקר וּרְאִיתֶם את כבוד יי' (שמות יו ז). פן יהרסו אל יי' לִרְאוֹת (שם יט כא). לא תוכל לִרְאוֹת את פני (שם לג כ). והסירתי את כפי וְרָאִיתָ את אחרי ופני לא יראו (שם שם כג). ויגל יי' את עיני בלעם וַיַּרְא את מלאך יי' נצב בדרך (במד' כב לא). וישא עיניו וַיַּרְא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו (יהוש' ה יג). אלהים רָאִיתִי עלים מן הארץ (ש"א כח יג). ויאמר דוד אל י' בִּרְאֹתוֹ את המלאך המכה בעם וכו' (ש"ב כד יז). ויפקח יי' את עיני הנער וַיַּרְא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע (מ"ב ו יז). ויפקח יי' את עיניהם וַיִּרְאוּ והנה בתוך שמרון (שם שם כ). בשנת מות המלך עזיהו וָאֶרְאֶה את אדני ישב על כסא רם ונשא (ישע' ו א). כי את המלך יי' צבאות רָאוּ עיני (שם שם ה). ויהי דבר יי' אלי לאמר מה אתה רֹאֶה ירמיהו ואמר מקל שקד אני רֹאֶה ויאמר יי' אלי היטבת לִרְאוֹת (ירמ' א יא-יב). רָאִיתִי את

הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם רָאִיתִי ההרים והנה רעשים וכו' רָאִיתִי והנה אין האדם וכו' (שם ד כב-כב). נפתחו השמים וָאֶרְאֶה מראות אלהים (יחזק' א א). וָאֵרֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון (שם שם ד). וָאֵרֶא כעין חשמל וכו' (שם שם כז). כמראה אשר רָאִיתִי בבקעה (שם ח ד). ה‎ֲרָאִיתָ בן אדם אשר זקני בית ישראל עשים בחשך (שם שם יב). וכמראה המראה אשר רָאִיתִי בבאי לשחת את העיר (שם מג ב). זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יִרְאוּ (יוא' ג א). רָאִיתִי את יי' נצב על המזבח (עמו' ט א). רָאִיתִי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם (זכר' א ח). רָאִיתִי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה (שם ד ב). אשר אני אחזה לי ועיני רָאוּ ולא זר (איו' יט כז). לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני רָאָתְךָ (שם מב ה). וָאֶרְאֶה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה וכו' ואשא עיני וָאֶרְאֶה  והנה איל אחד עמד לפני האבל וכו' (דני' ח ב-ג). — ועי' רֹאֶה. — ובהדגשה, ראה האדם אלהים או מלאך פנים אל פנים: כי רָאִיתִי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראש' לב לא). כי על כן רָאִיתִי מלאך יי' פנים אל פנים (שפט' ו כב). — וראתה בהמה מלאך אלהים: וַתֵּרֶא האתון את מלאך יי' נצב בדרך (במד' כב כג). וַתִּרְאַנִי האתון (שם שם לג). — וראה שמש, ראה אור9, ראה חיים, במשמ' חיה: או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא רָאוּ אור (איו' ג יו). גם שמש לא רָאָה (הנפל) ולא ידע (קהל' ו ה). רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך (שם ט ט). — ועי' אוֹר, חַיִּים. — ובנגוד לכך רָאָה שחת, רָאָה מות, מֵת: כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לִרְאוֹת שחת (תהל' יו י). ויחי עוד לנצח לא יִרְאֶה השחת (שם מט י). מי גבר יחיה ולא יִרְאֶה מות (שם פט מט). — ורָאָה האדם, ראתה עינו טוב, טובה, בטוב, זכה לטוב, חי באשׁר10 ובנגוד לזה רָאָה עמל, חי ברע, erleben; éprouver; to live to see: למה זה מרחם יצאתי לִרְאוֹת עמל ויגון (ירמ' כ יח). לא יהיה לו 

איש יושב בתוך העם הזה ולא יִרְאֶה בטוב אשר אני עשה לעמי (שם כט לב). לולא האמנתי לִרְאוֹת בטוב יי' בארץ חיים (תהל' כז יג). מי האיש החפץ חיים אהב ימים לִרְאוֹת טוב (שם לד יג). וגם כל האדם שיאכל ושתה וְרָאָה טוב בכל עמלו מתת אלהם היא (קהל' ג יג). יפה לאכול ולשתות וְלִרְאוֹת טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש (שם ה יז). ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא רָאָה (שם ו ו). — וראה בטובו, בטובתו של אחר: לִרְאוֹת בטובת בחיריך לשמח כשמחת גויך להתהלל עם נחלתך (תהל' קו ה). וּרְאֵה בטוב ירושלם כל ימי חייך (שם קכח ה). — רָאָה כי בא טוב וכדו': והיה כערער בערבה ולא יִרְאֶה כי יבא טוב וכו' והיה כעץ שתול על מים ולא יִרְאֶה11 כי יבא חם (ירמ' יז ו-ח). — וראה בפלוני, במעשה פלוני, הסתכל לראות מה שעשה: ותצא דינה בת לאה וכו' לִרְאוֹת בבנות הארץ (בראש' לד א). כשלשת אלפים איש ואשה הָרֹאִים בשחוק שמשון (שפט' יו כז). לכה אתי וּרְאֵה בקנאתי ליי' (מ"ב י יו). המה יביטו יִרְאוּ בי (תהל' כב יח). צאינה וּרְאֶינָה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו (שה"ש ג יא). — וראה במה שיהיה אחריו: כי מי יביאנו לִרְאוֹת במה שיהיה אחריו (קהל' ג כב). — וראה בנים, ראה זרע, זכה לבנים: יִרְאֶה זרע יאריך ימים וחפץ יי' בידו יצלח (ישע' נג י) במקור הפניה לפסוק יב. צ"ל פסוק י. — וראה בנים לבנו, זכה לבני בנים: וַיַּרְא יוסף לאפרים בני שלשים (בראש' נ כג). וּרְאֵה בנים לבניך (תהל' קכח ו). — וראה האדם, ראתה עינו בפלוני12, במשמ' זכה לראות במפלתו, שמח לאידו: ואל תֵּרֶא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם (עבד', א יב). עיני תִרְאֶינָּה13 בה (באויבתי) עתה תהיה למרמס כטיט חוצות (מיכ' ז י). ויחריבו עלי פיהם אמרו האח האח רָאֲתָה עינינו (תהל' נד ט). כי מכל צרה הצילני ובאיבי רָאֲתָה עיני (שם נד ט).  סמוך לבו לא יירא עד אשר יִרְאֶה בשנאי (שם קיח ז). אך זה היום שקוינהו מצאנו רָאִינוּ (איכ' ב יו). — ורָאָה האלהים את צרת האדם, את דמעתו, את עניו, בעניו, ובא 

לעזרתו: כי רָאָה יי' בעניי (בראש' כט לב). את עניי ואת יגיע כפי רָאָה אלהים (שם לא מב). רָאֹה רָאִיתִי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג ז). כי פקד יי' את בני ישראל וכי רָאָה את ענים (שם ד לא). אם רָאֹה תִרְאֶה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך וכו' (ש"א א יא). כי רָאָה יי' את עני ישראל מֹרֶה מאד (מ"ב יד כו). שמעתי את תפלתך רָאִיתִי את דמעתך (שם כ ה; ישע' לה ה). אשר רָאִיתָ את עניי ידעת בצרות נפשי (תהל' לא ח). — וראה דבר במשמ' ראה שיש דבר, מצא אותו: לא הביט און ביעקב ולא רָאָה עמל בישראל (במד' כג כא). ולא יִרְאֶה בך ערות דבר (דבר' כג יה). בלע אדני פלג לשונם כי רָאִיתִי חמס וריב בעיר (תהל' נה י). — וראה האדם דבר שיבא, חזה אותו מראש, vorhersehen; prévoir; to foresee: אֶרְאֶנּוּ ולא עתה אשורנו ולא קרוב (במד' כד יז). ערום רָאָה רעה ויסתר (משלי כב ג). — ועם משפט המֻשָּׂא, ראה כי יבא יומו וכדו': אדני ישחק לו כי רָאָה כי יבא יומו (תהל' לז יג). כי רָאָה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך (אסת' ז ז). — וראה פלוני אדם או דבר כזה או כזה, נדמה לו הדבר כזה או כזה: את צל ההרים אתה רֹאֶה כאנשים (שפט' ט לו). אני רֹאֶה את מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן צדוק (ש"ב יח כז). כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה רָאִיתִי אבותיכם (הוש' ט י). ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וּרְאִיתַנִי כתור האדם המעלה14 יי' אלהים (דהי"א יז יז). — ומה אתם רואים אותו, כיצד הוא נדמה לכם: ומה אתם רֹאִים אתו עתה הלא כמהו כאין בעיניכם (חגי' ב ג). — וראה את פלוני ערף ולא פנים, פנה ערף לפלוני: ערף ולא פנים אֶרְאֵם ביום אידם (ירמ' יח יז). — וראה פלוני צדיק, מצא שהוא צדיק: כי אתך רָאִיתִי צדיק לפני בדור הזה (בראש' ז א). — וראה את פלוני ברע: וַיִּרְאוּ שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר

לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו (שמות ה יט). — וראה מפלוני ועשה וכדו', במשמ' למד (לעשות): רְאֵה כל המפתים אשר שמתי בידך ושמתם לפני פרעה (שם ד כא). ממני תִרְאוּ וכן תעשו (שפט' ז יג). לך אל נמלה עצל רְאֵה דרכיה וחכם (משלי ו ו). ואחזה אנכי אשית לבי רָאִיתִי לקחתי מוסר (שם כד לב). — ב) רָאָה הכהן את הנגע, את המצֹרע וכדו', הביט עליו יפה ובדק אותו, beschauen, prüfen; examiner; to view, examine: אין שר בית הסהר רֹאֶה את כל מאומה בידו (בראש' לט כג). וְרָאָה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן וכו' וְרָאָהוּ הכהן וטמא אתו וכו' וְרָאָהוּ הכהן ביום השביעי וכו' (ויקר' יג ג-ה). ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לִרְאוֹת את הנגע וכו' ואחר כן יבא הכהן לִרְאוֹת את הבית וְרָאָה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית וכו' (שם יד לו-לז). וּרְאִיתֶם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה (במד' יג יח). כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לִרְאוֹת את הארץ ויעלו עד נחל אשכול וַיִּרְאוּ את הארץ ויניאו את לב בני ישראל וכו' (שם לב ח-ט). וישלח יהושע וכו' שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו רְאוּ את הארץ ואת יריחו (יהוש' ב א). ויצא חירם מצר לִרְאוֹת את הערים אשר נתן לו שלמה (מ"א ט יב). — וראה האל את החכמה וספר אותה: אז רָאָהּ ויספרה הכינה וגם חקרה (איו' כח כז). — וראה כליות ולב, בדק ובחן אותם: ויי' צבאות בחן צדיק רֹאֶה כליות ולב (ירמ' כ יב). — וראה החוזה בכבד, בדק אותו כדי לקסם קסם על פיו: קלקל בחצים שאל בתרפים רָאָה בכבד (יחז' כא כא). — וראה בעבים, במשמ' זו: שמר רוח לא יזרע וְרֹאֶה בעבים לא יקצור (קהל' יא ד). — וראה את שלום פלוני: לך נא רְאֵה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר (בראש' לז יד). — ובמשמ' הביט אל דבר בכלל: עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וְרָאָה15 אתו וחי (במד' כא ח). — ג) ורָאָה במשמ' מָשאלת להשגת חושים אחרים, הרגיש, שמע, טעם וכדו': וכל העם רֹאִים את הקולת ואת הלפידים ואת 

קול השפר (שמות כ יח). אתם רְאִיתֶם כי מן השמים דברתי עמכם (שם שם כב). ותמונה אינכם רֹאִים זולתי קול (דבר' ד יב). חמותי רָאִיתִי אור (ישע' מד יו). הלא רָאִיתָ מה העם הזה דברו וכו' (ירמ' לג כד). כי גם ביום ובלילה שֵנָה בעיניו איננו רֹאֶה (קהל' ח יו). — ובמשמ' הכיר, חשב, ידע, הבין, נוכח, ראה לבו של אדם: ויבא אל האדם לִרְאוֹת מה יקרא לו (בראש' ב יט). רָאוֹ רָאִינוּ כי היה יי' עמך (שם כו כח). וַיַּרְא שר האפים כי טוב פתר (שם מ יו). וַיַּרְא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל (במד' כד א). כי רָאוּ כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט (מ"א ג כח). אולי יִרְאוּ כי בית מרי המה (יחזק' יב ג). ואצפה לִרְאוֹת מה ידבר בי (חבק' ב א). למֹד את ירושלם לִרְאוֹת כמה רחבה וכמה ארכה (זכר' ב ו). וַיַּרְא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים (איו' לב ה). ולבי רָאָה הרבה חכמה ודעת (קהל' א יו). עד אשר אֶרְאֶה אי זה טוב לבני האדם וכו' (שם ב ג). ופניתי אני לִרְאוֹת חכמה והוללות וסכלות וכו' וְרָאִיתִי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (שם שם יב-יג). וְרָאִיתִי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו (שם ג כב). ויגידו להמן לִרְאוֹת היעמדו דברי מרדכי (אסת' ג ד). — ובצרוף רָאָה וְיָדַע וכדו' במשמ' זו: האמר לאביו ולאמו לא רְאִיתִיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע (דבר' לג ט). לכו נא הכינו עוד ודעו וּרְאוּ את מקומו (ש"א כג כב). יִרְאוּ וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד יי' עשתה זאת (ישע' מא כ). כאשר נתתי אל לבי לדעת חכמה וְלִרְאוֹת את הענין אשר נעשה על הארץ (קהל' ח יו). — ורָאָה, ראה לו, במשמ' הביט ובחר16, ausersehen; choisir; to choose: אלהים יִרְאֶה לו השה לעלה (בראש' כב ח). ועתה יֵרֶא17 פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים (שם מא לג). וַיַּרְא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון (דבר' לג כא). וְרָאָה שאול כל איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו (ש"א יד נב). כי רָאִיתִי בבניו לי מלך (שם יו א). רְאוּ נא לי איש

מיטיב לנגן והביאותם אליו (שם שם יז). רְאֵה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים (ש"ב כד כב). — וראה ישר, במשמ' זו: שמר תם וּרְאֵה ישר כי אחרית לאיש שלום (תהל' לז לז). — וראה את פלוני או דבר לדבר, מצא אותו ראוי לדבר: אפרים כאשר רָאִיתִי לצור18 שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הורג בניו (הוש' ט יג). — וְרָאָה האדם לעשות כך או כך, עשה כאשר ראה: וכאשר תִּרְאֵה עשה עם עבדיך (דני' א יג). — ראה סבה לעשות כך, על ככה, מצא דבר ראוי לעשותו: מה רָאִיתָ כי עשית את הדבר הזה (בראש' כ י). ומה רָאוּ על ככה ומה הגיע אליהם (אסת' ט כו). ועי' רָאוּי. — וצווי, רְאֵה, רְאוּ במשמ' דע, שים לב, הִנֵּה: רְאֵה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי' (בראש' כז כז). רְאֵה נתתי אתך על כל ארץ מצרים (שם מא מא). רְאֵה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א). רְאוּ כי יי' נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים (שם יו כט). רְאֵה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור (שם לא ב).