ב. חָטַב

°1, פ"ע, — דָרַש והלל ושִׁבַּח: קביעות הסדר תקן כי טוב, קרות ודרוש בענין היום לַחֲטוֹב, ודבר בעתו מה טוב (שבת בין יוה"כ וסכות, את השם).  צרפנו מקור רטוב, צמאון לא קורטוב, פצנו רע הטוב, פרקנו עול מִלַּחֲטוֹב (סליח' מנח' יוה"כ, לך ה' הצדקה).

— פִע', °חִטֵּב, — כמו קל: מה דודך, שאלוני תמיד מְחַטֶּבֶת ומאמרת, נערץ ונשגב תכן שחקים בזרת (יוצר שחה"מ פסח, שני שדיך). חי וקים גואלנו, אותו נעבוד וּנְחַטְּבֶנּוּ, בעת צרה ישועתנו (שבת א אחה"פ, אין כמוך).

— הִפע', הֶחֱטִיב: תישר לבבנו ביראך לְהַחֲטִיב ולהאמר, קימנו לחיים ונודך לעולם ונזמר (מוס' יוה"כ, אנוש).



1 עי' הערה להשרש.

חיפוש במילון: