ד. חָטַב
*, 1, פ"ע, — חָטַב באשה, או חָטְבָה האשה באיש, תבע או תבעה לתשמיש: אילולי שכתב בה אסורים ידיה היתה חוטבת2 באדם בשוק ראה מה כתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי (מד"ר קהל', ומוצא).
1 לא נתברר מקורו, ואפשר שהוא מן א. חטב, ועי' הערה לקמן.
2 כך הגרסה ברוב הספר', ובקצת ספרים חוטפת. אך אין ספק שהגרסה חוטבת היא הנכונה, וכונת מלה זו מבֹארת במד"ר במדב' ט: לא היתה מנחת לאדם שלא תהא תובעתו. וכן בילק' קהל' רמז תתקעו: כיון שאדם יוצא לשוק היתה אומרת לו בא ושמש עמי.