1, ש"נ, סמ' תְּבוּאַת, כנ' תְּבוּאָתִי, תְּבוּאָתֵנוּ, תְּבוּאָתְךָ, תְּבוּאָתֶךָ, תְּבוּאָתוֹ, תְּבוּאָתֹה, תְּבוּאָתָהּ, מ"ר תְּבוּאוֹת, תְּבוּאֹת, כנ' תְּבוּאֹתֵיכֶם, ― מה שמובא ונאסף מתפוקת השדה אל הבית, בפרט ממיני הדגן Getreide; blé; grain, corn: הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, והיה בַּתְּבוּאֹת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם (בראש' מז כג-כד). ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תְּבוּאָתָהּ (שמות כג י). שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תְּבוּאָתָהּ (ויק' כה ג). ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תְּבוּאָתָהּ לאכל (שם שם ז). מן השדה תאכלו את תְּבוּאָתָהּ (שם שם יב). וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תְּבוּאָתֵנוּ, וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את הַתְּבוּאָה לשלש השנים, וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן הַתְּבוּאָה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תְּבוּאָתָהּ תאכלו ישן (שם שם כ-כב). מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תְּבוּאָתְךָ בשנה ההוא (דבר' יד כח). כי יברכך יי' אלהיך בכל תְּבוּאָתְךָ (שם יו יה). כי תכלה לעשר את כל מעשר תְּבוּאָתְךָ וכו' (שם כו יב). ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תְּבוּאָתָהּ (ישע' כג ג). זרעו חטים וקצים קצרו וכו' ובשו מִתְּבוּאֹתֵיכֶם (ירמ' יב יג). והיתה תְּבוּאָתֹה ללחם לעבדי העיר (יחזק' מח יח). כבד את יי' מהונך ומראשית כל תְּבוּאָתֶךָ (משלי ג ט). כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תְּבוּאָתָהּ (  שם שם יד). טוב פריי מחרוץ ומפז וּתְבוּאָתִי מכסף נבחר (שם ח יט). פעלת צדיק לחיים תְּבוּאַת רשע לחטאת (שם י יו). באין אלפים אבוס בר ורב תְּבוּאוֹת בכח שור (שם יד ד). בית צדיק חסן רב וּבִתְבוּאַת רשע נעכרת (שם יה ו). טוב מעט בצדקה מרב תְּבוּאוֹת בלא משפט (שם יו ח). כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תְּבוּאָתִי תשרש (איוב לא יב). אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תְבוּאָה (קהלת ה ט). והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה וּתְבוּאָתָהּ מרבה למלכים (נחמ' ט לו-לז). ― וראשית התבואה ככנוי ליחס ישראל אל אלהיו: קדש ישראל ליי' ראשית תְּבוּאָתֹה2 (ירמ' ב ג). ― ועל פרי העץ: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וכו' שלש שנים יהיה לכם ערלים וכו' ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תְּבוּאָתוֹ (ויק' יט כג-כה). ― ובצרופים, כגון תבואת האדמה: ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תְּבוּאַת האדמה (ישע' ל כג). ― ותבואת הארץ: אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תְּבוּאַת הארץ תחגו את חג יי' (ויק' כג לט). ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מִתְּבוּאַת ארץ כנען (יהו' ה יב). ― ותבואת גרן ותבואת יקב: ונחשב ללוים כִּתְבוּאַת גרן וְכִתְבוּאַת יקב (במד' יח ל). ― ותבואת דגן: ומסכנות לִתְבוּאַת דגן ותירוש ויצהר (דהי"ב לב כח). ― ותבואת זרע: עשר תעשר את כל תְּבוּאַת זרעך היצא השדה שנה שנה (דבר' יד כב). ― ותבואת כרם: לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע וּתְבוּאַת הכרם (דבר' כב ט). ― ומגד תבואֹת שמש: וממגד תְּבוּאֹת שמש3 (שם לג יד). ותבואת שדה: השיב את כל אשר לה ואת כל תְּבוּאֹת השדה  (מ"ב ח ו). וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תְּבוּאַת שדה (דהי"ב לא ה). ― ופרי תבואה: ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תְבוּאָה (תהל' קז לז). ― ושני תבואות: במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תְבוּאֹת ימכר לך לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואות הוא מכר לך (ויק' כה יה-יו). ― ובהשאלה, תבואת שפתיו: מפרי פי איש תשבע בטנו תְּבוּאַת שפתיו ישבע (משלי יח כ). ― ובתו"מ, כשם מיֻחד לחמשת מיני הדגן, ובנגוד לקטנית וירק ופֵרות: תבואה שנתנה לשחת או לאלומה וכו' אין להן שכחה (פאה ו י). כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע, במה דברים אמורים תבואה בתבואה וקטנית בקטנית, תבואה בקטנית וקטנית בתבואה וכו' הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה (כלא' ב ב). תבואה בתבואה בית רובע, ירק בירק ששה טפחים, תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע (שם שם י). היתה שדהו זרועה תבואה ובקש לטע לתוכה שורה של דלועין (שם ג ז). הרוח שעלעלה את הגפנים ע"ג תבואה יגדור מיד (שם ז ז). מפנין אפילו ארבע וחמש קפות של תבן ושל תבואה מפני האורחים (שבת יח א). משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה (ביצה א ט). הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין (ר"מ, נדר' ז ב). השוכר את החמור להביא עליה וכו' תבואה והביא עליה תבן חיב (ב"מ ו ה). כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש (שם ט א). המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה וכו' ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע וכו' אבל לא וכו' את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע (ב"ב ד ח-ט). הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים (ערכ' ט א). מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות (ר' יצחק, יבמ' סד.). ― *ושדה תבואה, בנגוד אל שדה ירקות: אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע (כלא' ב ח). ― *ובמשמ' לחם, אֹכל בכלל: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (ר' יהודה, ב"מ נט.). מה חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק, כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת (ר' יצחק, תמו' טז.). ― ובסהמ"א: הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים, האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין, החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון (רמב"ם, כלא' א ח).