ש"נ,— א) רוח החיים, הנפש, Seele; âme; soul: וזהמתו חַיָּתוֹ לחם ונפשו מאכל תאוה איוב לג כ.  יחשך נפשו מני שחת וְחַיָּתוֹ מעבר בשלח שם יח.  ותקרב לשחת נפשו וְחַיָּתוֹ לממתים שם כב.  תמת בנער נפשם וְחַיָּתָם בקדשים שם לו יד.  כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חַיָּתִי תהל' קמג ג.  פדה נפשי מעבר בשחת וְחַיָּתִי1 באור תראה איוב לג כח.  ותגע למות נפשי וחיתי לשאול תחתיות ב"ס גני' נא ו. — ואמר הפיטן: וזמן פחי מוקשיו פרש להשפיל גאוני, ומות יקרא אותי לשום בשאול חַיָּתִי רמב"ע, פזמ' ליוה"כ, נורא. — ב) במשמ' חיים: כי המוכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חַיָּתָם2 כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חַיָּתוֹ לא יתחזקו יחזק' ז יג. — והשתמשו במליצה זו הסופרים: שאחר שתשכבו שמה בהיותכם אתם כלומר בחיים חייתכם ובבריאות שם תשארו נופלים שדוד פענח רזא, שלח. — ג) חית ידו, כמו מחיה: ברב דרכך יגעת לא אמרת נאש חַיַּת3 ידך מצאת על כן לא חלית ישע' נז י.