חָיָה

פ"ע, עב' חָיָה, וגם חַי, לנק' חָיָה, חָיְתָה, חָיִיתִי, עת' אֶחְיֶה, יִחְיֶה, יְחִי, יֶחִי, וִיחִי, וַיְחִי, וַיֶּחִי, תִּחְיֶה, תְּחִי, יִחְיוּ, תִּחְיֶינָה, צווי חֱיֵה, וֶחְיֵה, וֶחְיֶה, חֲיִי, חֲיוּ, וִחְיוּ, מק' חָיֹה, חָיוֹ, חֲיוֹת, לַחְיוֹת, חֲיוֹתָם, — א) היה חַי, היו בו חַיִּים, ההפך מן מֵת, leben; vivre; to live: הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם וְנִחְיֶה ולא נמות (ברא' מב ב). ונקחה דגן ונאכלה וְנִחְיֶה (נחמ' ה ב).  הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם יחיה1 והיתה לו נפשו לשלל (ירמ' כא ט).  למען תִּחְיֶה וירשת את הארץ (דבר' יו כ).  כי מת אתה ולא תִחְיֶה (ישע' לח א).  אם בהמה אם איש לא יִחְיֶה (שמות יט יג).  כי לא יִחְיֶה אחרי נפלו (ש"ב א י).  יְחִי ראובן ואל ימת (דבר' לג ו).  ותשב נפש הילד על קרבו וַיֶּחִי (מ"א יז כב).  רק רחב הזונה תִּחְיֶה (יהוש' ו יז).  עבדך בן הדד אמר תְּחִי נא נפשי (מ"א כ לב).  דרשו טוב ואל רע למען תִּחְיוּ (עמו' ה יד).  למען תִּחְיוּן וטוב לכם (דבר' ה ל).  אדני עליהם יִחְיוּ (ישע' לח יו).  ותבוא בהם הרוח וַיִּחְיוּ (יחזק' לז י).  הֲתִחְיֶינָה העצמות האלה (שם ג).  למען ייטב לי בעבורך וְחָיְתָה נפשי בגללך (בראש' יב יג).  אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וְחָיְתָה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וְחָיִתָה אתה וביתך (ירמ' לח יז).  וזאת עשו להם וְחָיוּ ולא ימתו (במד' ד יט).  הנה אני מביא בכם רוח וִחְיִיתֶם (יחזק' לז ה).  גמל על עבדך אֶחְיֶה ואשמרה דברך (תהל' קיט יז).  ויתפלל בעדך וֶחְיֵה (בראש' כ ז).  זאת עשו וִחְיוּ (שם מב יח).  בדמיך חֲיִי (יחזק' יו ו).  המתינו לו ומלוהו וחיה והיו קוראין אותו נתן על שמו (תוספתא שבת טו ח).  אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה שעקצו חוורבר וחיה שבעטתו פרדה וחיה (ירוש' יומא ח מה:).  הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת (רמב"ם, נחל' א). — ומקו': לך אמר לא חָיֹה תהיה (מ"ב ח י).  חָיֹה יהיה לא ימות (יחזק' יח כא).  חָיוֹ יחיה כי נזהר (שם ג כא).  לא יוכל לִחְיוֹת בה ביום חטאתו (שם לג יב). — ובינ' חַי, חַיָּה, חַיִּים, חַיּוֹת, כמו כפולים: העוד אביכם חַי (בראש' מג ז).  עוד יוסף בני חי (שם מה כח ).  בעוד הילד חַי צמתי ואבכה (ש"ב יב כב).  כי אין נבות חַי כי מת (מ"א כא יה).  ואני ידעתי גאלי חַי (איוב יט כה).  כי אמרתי מי יודע יחנני יי' וְחַי הילד (ש"ב יב כב).  כי לא יראני האדם וָחָי (שמות לג כ).  ונס (הרוצח) אל אחת מן הערים האל וָחָי (דבר' ד מב).  אם בן הוא והמתן אותו ואם בת הוא וָחָיָה (שמות א יו).  אנחנו אלה פה היום כלנו חַיִּים (דבר' ה ג).  אשר המה חַיִּים עדנה (קהל' ד ב). — ומליצה, *לא מפיו אנו חיים, לא על פי דבריו נעשה: ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין (כתוב' א ז). — °כה יִחְיוּ, לברכה ואִחול ושבועה: כמו שרגילים לומר כמו שעשיתי זה כן יחיו בני (רשב"צ דורן, מג"א ה).  כה יזכו וכה יחיו וכה יאריכו ימים (ספר הקנה, שלא לאכול סמוך למנחה). — ב) הִתְקַיֵּם, bestehen; exister; existe: וְחָיִיתָ ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה (דבר' ל יו).  לו ישמעאל יִחְיֶה לפניך (בראש' יז יח).  וַיְחִי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו (שם ה ג).  וַיְחִי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש (שם ו).  וַיְחִי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (שם מז כח).  למען תִּחְיוּ ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם (ירמ' לה ז).  רוח אפינו משיח יי' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נִחִיֶה בגוים (איכ' ד כ).  ואלו חָיָה אלף שנים פעמים (קהל' ו ו).  כי אם הרבה שנים יִחְיֶה האדם בכלם ישמח (שם יא ח).  וכי עלת על לב דוד שהוא חיה לעולם (ירוש' מו"ק ג פג ג).  שחיה (קין) שנים הרבה (מד"ר קהל', אם יוליד). — חָיָה עַל דָבָר, בְדָבָר, חָיָה על הלחם, בַּקֶּמַח, וכיוצא בזה, הלחם, הקמח היה לו למזון שנתן לו חיים: לא על הלחם לבדו יִחְיֶה האדם כי על כל מוצא פי יי' יִחְיֶה האדם (דבר' ח ג).  לכי מכרי את השמן ושלמי נשיכי ואת בניכי תִּחְיִי בנותר (מ"ב ד ז). — וחָיָה עַל חַרְבּוֹ, החרב היתה כלי אומנותו שעל ידה השיג לו צרכי חייו: הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תִּחְיֶה ואת אחיך תעבד (בראש' כז לט-מ).  — חָיָה ממחלה, נרפא, genesen; se rétablir; recover health: הַאֶחְיֶה מחלי זה (מ"ב ח ח).  ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחִי (ישע' לח כא).  חיתה (המכה) ונסתרה חיתה ונסתרה חייב לרפאותו חיתה כל צרכה אינו חייב לרפאותו (ב"ק ח א).  אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחייתה   (נדה ח ג).  עד שתחיה המכה (שם י א).  נעשו צרבת וחיו (נגע' י א).  מעשה בעין בול אחד שנחתכה גלגלתו וטלה עליו הרופא מטלית של קרוייה וחיה (תוספתא אהל' ב ו).  לאדם שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה (מו"ק כא:).  כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה (נדה יט:).  יכולה היא ליכוות ולחיות (חול' מב:). — ובצמח: ייחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה קטנה אם יכול לחיות הימנה (תוספתא כלים ב"ק א יג).

— פִע', חִיָּה, חִיּוּ, אֲחַיֶּה, תְּחַיֶּה, חִיִּיתֶם, חִיִּיתַנִי, חַיּוֹת, חַיֹּתוֹ, חַיֵּנִי, תְּחַיֵּנוּ, — א) חִיָּה את פלוני, הניח אותו לחיות, leben lassen; laisser vivre; let alive:  מכשפה לא תְחַיֶּה (שמות כב יז ).  לא תְחַיֶּה כל נשמה (דבר' כ יו-יז ).  והכה דוד את הארץ ולא יְחַיֶּה איש ואשה (ש"א כז ט).  ונצא אל מלך ישראל אולי יְחַיֶּה את נפשך (מ"א כ לא).  הוא את נפשו יְחַיֶּה (יחזק' יח כז)ש.  כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תְּחַיּוּן (שמות א כב).  והרגו אתי ואתך יְחַיּוּ (בראש' יב יב).  לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יְחַיֻּנוּ נחיה ואם ימיתנו ומתנו (מ"ב ז ד).  ולא עשו (הַמְיַלְּדוֹת העבריות במצרים) כאשר דבר אליהן מלך מצרים (להמית את הזכרים) וַתְּחַיֶּיןָ את הילדים (שמות א יז).  ויתנו להם הנשים אשר חִיּוּ מנשי יבש גלעד (שופט' כא יד).  ויאמר אליהם משה הַחִיִּיתֶם2 כל נקבה וכו' וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו (במד' לא יה-יז).  גם מעוף השמים (תקח אתך בתבה) שבעה שבעה זכר ונקבה לְחַיּוֹת זרע על פני כל הארץ (בראש' ז ג).  להמית נפשות אשר לא תמותנה וּלְחַיּוֹת נפשות אשר לא תחיינה (יחזק' יג יט).  ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לְחַיּוֹתָם (יהוש' ט יה). —  ובמשמ' נתן לו האפשרות לחיות, ע"י מזון וכדומה: עזבה יתמיך אני אֲחַיֶּה ואלמנתיך עלי תבטחו (ירמ' מט יא).  והיה ביום ההוא יְחַיֶּה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישע' ז כא).  ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה וַיְחַיֶּהָ ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה (ש"ב יב ג).  אולי נמצא חציר וּנְחַיֶּה סוס ופרד (מ"א יח ה).  לטוב לנו כל הימים לְחַיֹּתֵנוּ3 כהיום הזה (דבר' ו כד).  החכמה תְחַיֶּה בעליה קהל' ז יב.  להציל ממות נפשם וּלְחַיּוֹתָם ברעב (תהל' לג יט ).  והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות ובאות ונותנות לעניות והן מחיות את בניהן (מד"ר שמות א). — ובהשאלה, ברוחנ', נתן לו הכֹח לחיות: דבקה לעפר נפשי חַיֵּנִי כדברך (תהל' קיט כה).  העבר עיני מראות שוא בדרכך חַיֵּנִי (שם לז).  זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חִיָּתְנִי (שם נ).  אם אלך בקרב צרה תְּחַיֵּנִי (שם קלח ז).  רוח אל עשתני ונשמת שדי תְּחַיֵּנִי ׁ(איוב לג ד). — וגם לדברים לא בע"ח: את עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מְחַיֶּה את כלם (נחמיה ט ו). — ב) נתן חיים לפלוני, הביאו לחיים: לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו וּנְחַיֶּה מאבינו זרע (בראש' יט לב).  ישבו ישבי בצלו יְחַיּוּ דגן ויפרחו כגפן (הושע יד ח). — ג) החזיר חיים למי שנפסקו חייו wieder beleben; rendre la vie á; restore life: אני אמית וַאֲחַיֶּה (דבר' לב לט).  יי' ממית וּמְחַיֶּה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו).  יי' העלית מן שאול נפשי חִיִּיתַנִי מיורדי בור (תהל' ל ד).  מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים (תפי' י"ח, אתה גבור). — ובהשאלה, במשמ' תְּחִיַּת העם כמקדם: הלעולם תאנף בנו תמשך אפך לדר ודר הלא אתה תשוב תְּחַיֵּינוּ ועמך ישמחו בך (תהל' פה ו-ז). — ובדברים לא בע"ח, חִיָּה עיר חרֵבה וכדומה, חזר ובנה אותה, תקן בדקה: ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב ויואב יְחַיֶּה את שאר העיר (דהי"א יא ח).  ויאמר (סנבלט) מה היהודים האמללים (ששבו לבנות את החומה) עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום הַיְחַיּוּ את האבנים מערמות העפר והמה שרופות (נחמ' ג לד).

— הִפע', הֶחֱיָה, הֶחֱיֵיתִי, הַחֲיִיתֶם, הֶחֱיִיתָנוּ, הַחֲיוּ, הַחֲיֵנִי, הַחֲיֵה, הַחֲיוֹת, הַחֲיֹתוֹ, — ברוב שמושו כמו פִעל, א) הניח בחיים: ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה הֶחֱיָה יהושע (יהוש' ו כה).  ועתה הנה הֶחֱיָה יי' אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה (שם יד י).  אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה הֶחֱיֵיתִי במדב' כב לג.  לו הַחֲיִתֶם אותם לא הרגתי אתכם (שופט' ח יט). ונתתם לי אות אמת וְהַחֲיִתֶם4 את אבי ואת אמי (יהוש' ב יב-יג).  זאת נעשה להם וְהַחֲיֵה אותם (שם ט כ).  שנים מכל תביא אל התבה לְהַחֲיֹת אתך (בראש' ו יט).  ותגדל חסדך אשר עשית עמדי לְהַחֲיוֹת את נפשי (שם יט יט).  וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל לְהַחֲיוֹת (ש"ב ח ב).  וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר הַחֲיוּ לכם (במד' לא יח).  ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה (תוספתא ברכ' ה כב).  ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו (סוט' מ.). — ובמשמ' *החזיקו בחיים, נתן לו מזונות: שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו אדם שאתה מצווה להחיותו אינו דין שאתה מצווה (על) חסימתו (ב"מ פח:). — ובמליצה ברוחניות, ביחס לנפש: נשמה שנתתי בך החייה (תענ' כב:). — ובמשמ' *שִׂמַּח אותו: ואולם חי אני וכו' מלמד שאמר לו הקב"ה למשה החייתני בדבריך (ברכ' לב.).  מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר"ע לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו היה אומר לו רבי החייתני (נדר' מ.). — ב) השיב החיים למי שהיה כבר מת: ואלישע דבר אל האשה אשר הֶחֱיָה את בנה (מ"ב ח א).  ויהי הוא מספר למלך את אשר הֶחֱיָה את המת (שם ה).  ויאמרו (האכרים אל יוסף שנתן להם זרע לאדמתם) הֶחֱיִתָנוּ (בראש' מז כה).  ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה יי' מחיה המתים (תפלת י"ח, אתה גבור).  אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין (ירוש' ברכ' ט ג). — והֶחְיָת, במקום הֶחְיָתָה: השונמית קיר אחת עשתה לאלישע והחיית את בנה (ירוש' ברכ' ד ד). — ובמשמ' רִפָּא: ותחלימני וְהַחֲיֵינִי (ישע' לח יו).          



1 כך הכתיב כאן וכמו"כ פרשה לח ב, והקריא בשני המקומות וְחָיָה. 

2 יותר נראה שזה הפעיל הַחֲיִּיתֶם. 

3  אפשר שזה ממשמעה א'.  

4 בקצת ספרים והחייתם מלא. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים