1, חוֹל, ש"ז, מ"ר חֻלִּים, חולין, — ההפך מן קדש, מה שאינו קדוש, Profanse; profane: ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חֹל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה (ש"א כב ה). ולהבדיל בין קדש ובין הַחֹל ובין הטמא ובין הטהור (ויקר' י י). כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לְחֹל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (יחזק' כב כו). חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לְחֹל (שם מב כ). כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת (פסח' ה ח). והאיש אפילו בחול אסור (לראות במראה) שאינה דרך כבוד (ירוש' שבת ו ז ד). מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול (שם מגי' א עא ג). עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (פסח' קיב.). דברים של חול מותר לאמרן בלשון קודש דברים של קודש אסור לאומרן בלשון חול (ע"ז מד:). — וחֻלּוֹ של מועד, חולו, הימים שבין יום הראשון ויום האחרון של חג: וחולו של מועד קרוי מקרא קדש (מכי' בא, מס' דפס' ז). הרי חולו של מועד הרי הוא אסור בעשיית מלאכה (ירוש' מגי' א ע:). וכבדתו זה יום טוב מעשות דרכיך זה חולו של מועד (מד"ר ויקר' לד). — ומ"ר: ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין (תרומ' יא ה). הלוקח בהמה לזבחי שלמים או חיה לבשר תאוה יצא העור לחולין (מע"ש א ג). מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין (שם ז). חבית של שמן שנשפכה וכו' נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין (שם ח). נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה וכו' הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר (חגי' ב ה-ו). מעות חולין  ומעות הקדש שנתפזרו מה שליקט ליקט (תוספתא מע"ש ב ד). לא יחל דברו שלא יעשה דברו חולין (שם נדר' ד ג). המקדיש את עבדו הוא קודש ומעשה ידיו חולין (ירוש' כתוב' ה ל.). —  *חֻלִּין הוא לך: מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה (ברכ' לב.). — חֻלֵּי חֻלִּים: שכשם לבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של רבי יוסי (ירוש' גיט' סוף ו).