*, פעו"י, עת' יֶחֱלַב, יַחֲלֹב, — א) פ"י, חָלַב הפרה, הוציא החלב מדדי הפרה וכדומה: חלב שחלבו עובדי אלילים (ע"ז ב ו). זב שחלב את העז (טהר' ג ג). לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך כוס או לתוך הקערה ותניק את בנה (תוספתא שבת ט כב). אין פוסקין על החלב ועל הגיזין אלא עד שיעשו התחיל לחלוב מותר לקוץ התחיל לגוז מותר לקוץ (שם ב"מ ו ד). עומד הוא גוי וחולב בעדר (ירוש' תרומ' ח מה ד). מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה (שבת קמד:). שהחולב לרפואה טמא והמקיז לרפואה טהור (שם.). — ב) פ"ע, פרה חֹלֶבֶת, נותנת חָלָב: ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחיליו וכו' מצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך (ב"מ סד.). שמין את העזין מפני שחולבות ואת הרחלים מפני במקור נדפס 'מפי' שגוזזות ושוטפות ומורטות (שם סח:). ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן יולדות (בכור' כ:). — וגם ביחס לאשה, במשמ' יש לה חָלָב להניק: אם גמלתו בחיי בעלה או שאינה חולבת לעולם שיש לה צימוק דדים (טור, אישות יג, בשם ברא"ש). — נִפע', *נֶחֱלַב, נֶחֶלְבָה, הֵחָלֵב, לְהֵחָלֵב, ליחלב: עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא ליחלב1 שבת ה ב. ר"ל שיחלבו אותם.
1 כך בכ"י, ובנוסח' לחלב.