זִבְדָּה
§ 1, ש"נ, — העבה והשמן המתקבץ על גבי החלב כשהוא עומד זמן מה וממנו יוציאו החמאה, Rahm, Sahne; crème; cream, נהוג בדבור העברי בא"י וכבר השתמשו בו בספרות2, ועי' חָלָב, ועי' שְׁפוֹת.
1 בערב' זֻבְדַה زُبْدَة ובלשון ההמונ' זִבְדַה زِبْدَة, מהשרש זבד, שמשמש כמו בעבר' במשמ' מתנה, וגם במשמ' קצף ואופי, ומזה השם הנזכר, הדבר העולה למעלה ודומה קצת לאופי, ומכנים בערב' בשם זה גם להאופי החלבי קודם שנעשה לחמאה וגם לחמאה, כמו שגם השם חמאה בעברית שמש לשני הדברים יחד, עי' ערך חמאה, ובהיות שהשם חמאה נקבע בשמוש ביותר למה שמתהוה מזה האופי החלבי בטריפה ונדנוד, לכן יחדתי השם זבדה להאופי קודם שנתהוית החמאה.
2 בהשלח יב ב, לביבות מבושלות: ובאפה ריח של לביבות אז בא, לביבות ממולאות בגבינה ורוחצות בזבדה. ותשם פניה למרתף, מרתף החצר, כי שם הגבינה וכדי הזבדה (שם).