1, חָלִלָה, תה"פ, — חָלִילָה לי לעשות כזאת, חָלִילָה לך מעשות כדבר הזה, לא נאה לי, לא יאות לך לעשותו: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה חָלִלָה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חָלִלָה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט בראש' יח כד=כה.  ויאמרו אליו (אחי יוסף לאשר על בית יוסף) למה ידבר אדני כדברים האלה (כי אנו גנבנו את הגביע) חָלִילָה לעבדיך מעשות כדבר הזה הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב שם מד ז=ח.  ויאמר (יוסף אל יהודה אחיו) חָלִילָה לי מעשות זאת (שאקח לעבדים את כלכם) האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד שם יז.  חָלִילָה לנו ממנו למרד ביי' יהוש' כב כט.  ויען העם ויאמר חָלִילָה לנו מעזב את יי' לעבד אלהים אחרים שם כד יו.  גם אנכי חָלִילָה לי מחטא ליי' מחדל להתפלל בעדכם ש"א יב כג.  חָלִילָה לי מיי' משלח ידי במשיח יי' שם כו יא.  ויאמר נבות אל אחאב חָלִילָה לי מיי' מתתי את נחלת אבתי לך מ"א כא ג.  ויאמר (דוד) חָלִילָה מאלהי מעשות זאת (לשתות את המים) הדם האנשים האלה אשתה דהי"א יא יט. — וחָלִילָה לי אם אעשה כך או כך: ויאמר (דוד) לאנשיו חָלִילָה לי מיי' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יי' ש"א כד ו.  חָלִילָה לי אם אצדיק אתכם איוב כז ה. — וחָלִילֶה לי מִדָּבָר, בלי פעל: לכן אנשי לבב שמעו לי חָלִלָה לאל מרשע ושדי מעול כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו איוב לד י=יא. —  וחָלִילָה בלבד, בלי הוספת פעל או שם אחריו: חָלִלָה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט בראש' יח כה.  ועתה נאם יי' חָלִילָה לי כי מכבדי אכבד ןבזי יקלו ש"א ב ל.  ויאמר יהונתן חָלִילָה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אֹתה אגיד לך שם כ ט.  ויאמר אלו שאול (לאחימלך) למה קשרתם עלי אתה ובן ישי בתתך לו לחם וחרב וכו' ויען אחימלך את המלך ויאמר ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וכו' היום החלתי לשאול לו באלהים חָלִילָה לי אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי כי לא ידע עבדך בכל זאת דבר קטן או גדול שם כב יג=יה. — וגם בלי לִי: ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חָלִילָה חי יי' אם יפל משערת ראשו ארצה ש"א יד מה.  ויאמר (דוד) לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי ויאמר לו חָלִילָה לא תמות שם כ א=ב. — וכפול, חָלִילָה, חָלִילָה: ויען יואב ויאמר חָלִילָה חָלִילָה לי אם אבלע ואם אשחית ש"ב כ כ.  — ומצוי שמוש זה בספרות ובדבור: וחלילה חלילה שאומר שלא דברו (חז"ל) נכונה כי דעתנו נקלה נגד דעתם ראב"ע שמות כ א.  חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה שם לא יח.  וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בענין רע חלילה חלילה וכו' רשב"ם בראש' מט טז.