* 1, ש"ז, מ"ר חֲלִיפִים, —  א) נצר חדש רך שצמח במקום גזע או ענף שנגמם או נקטע, neu. Trieb; pousse; shoots : אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן (שבי' א ח).  תרנגולין שירדו לגינה ושיברו את החליפין וקיטמו את הירק משלם נזק שלם תוספתא ב"ק ב א. —  וגם בבשר החי וכדומה: יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין (חול' קכח:).  ובשר עושה חליפין אם יתלוש בשר מן הבהמה אחר עולה תחתיו (רש"י שם).  הכוליא והלשון והשפה וכיוצא בהן אע"פ שהן איברים ואין עושין חליפין (רמב"ם, אבות הטומא' ב ד). — ב) בכלל כל דבר שניתן חלף דבר אחר, Tausch; change:  כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו (קדוש' א ו).  אמר לקדשי מזבח הרי זה תחת זה תמורת זו חליפי זו הרי זו תמורה  (ירוש' נזיר ב נא ד).  ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפרת יוקח ואבן יצוק נחוש' אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו (שם ברכ' ב ה ג).  כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות (תוספתא בכור' ב י).  עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר וכו' תנא אף בחליפים (קדוש' כב:).  אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין (ב"מ מו.).  כל המטלטלין כל אחד מהן נקנה בחליפין והוא הנקרא קניין (רמב"ם, מכיר' ה ה).  ראובן ושמעון עשו חליפין ולקחו מקצת סחורות שהיה להם ליקח זה מזה שו"ת בני שמואל לג. — °כְּתַב חֲלִיפִים, שטר חליפין, כמו כתב חִלּוּף: ראובן הוציא כּתב של חליפין על שמעון וכו' עתה בא ראובן ואמר שאינו יודע כלום שכבר נתן המעות על הראיה שכתב שמעון בכתב של חליפין שכבר קבלו המעות וכו' שכן דרך הסוחרים בכל כתב של חליפין שיעשו שיכתבו שקבלו המעות וכו' דרך הסוחרים שאם יפרעו יקחו הכתב של חליפין (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ סה).  ראובן הוציא שטר על שמעון ולוי שכתוב בו שנתחייב  ארבעים וחמשה לבנים ואמר עוד בשטר שליותר יפוי כח נתנו כתב של חלפין מהסך הנז' שיפרע יהודה לנפתלי שלוח של ראובן (שם סו).  שמעתי שיש מי שמערים לתת המעות במקום אחר ונותן חליפין להפרע במקום אחר ומתנה עם בעל המעות שלא ישלח לגבות השטר חליפין במקום ההוא אלא שישהא אותו בידו עד זמן הפרעון שו"ת מים רבים, יו"ד לח.