ש"נ, בכנ' חֲלִיצָתוֹ, מ"ר חֲלִיצוֹת, — א) מה שחולצים מהרוג, וכדומה: ויאמר לו אבנר נטה לך על ימינך או על שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח לך את חֲלִצָתוֹ ולא אבה עשהאל לסור מאחריו (ש"ב ב כא).  וירד (שמשון) אשקלון ויך מהם שלשים איש ויקח את חֲלִיצוֹתָם ויתן החליפות למגידי החידה (שופט' יד יט).  — ב) *שה"פ מן חָלַץ, פתיחת ושליפת הבגד והשמלה: אם היה בית חליצתה (של הסוטה) נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו (ספרי נשא יא).  — ובפרט חֲלִיצַת הנעל של היבם, שאינו רוצה ליבם את אשת אחיו המת, ובהרחבה סדר חליצה זו שעל ידיה אלמנת אדם יהודי שלא נשארו אחריו ילדים מתפטרת מזקתה להיבם ומותרת להנשא לאחר: חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם (יבמ' א א).  היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם (קדוש' א א).  עיקר חליצה התרת רצועות (ירוש' ב"ב ג יד.).  ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת (יבמ' יא ג). — ובכלל *חֲלִיצַת דבר ממקומו, חליצת אבן מהכותל, וכדומה: חומר בחליצה מבנתיצה ובנתיצה מבחליצה בחליצה אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ לה את כולה וכו' ובחליצה אין חולץ אלא אבנים שיש להן נגע (תוספתא נגע' ו י).  נגעים הבאים על האדם תחלה הם באים בביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה (מד"ר ויקר' יו).  — וחליצת תפלים: הלכה כר' אלעזר בנתינה וכר' יהושע בחליצה (ירוש' ברכ' ג ה ד). — ג) °מה שחולצים מספר, קטע אחד משם: וכאשר תספר מעשה ואי זה ספור, קצר בהצעת מליצתו, לבא עד תכונתו ותכליתו, וקח לך את חליצתו (אגר' המוסר לר"ש אלעמי).