א.1, ממנו ב. חָלוּץ, *חֲלוּצָה, חֲלִיצָה, א. חָלַץ, *חוֹלֵץ, §מַחֲלֵץ, מַחֲלֵצָה.
1 בארמ' וסור' חלץ. בערב' משמשים השרשים חלצ حلص וח'לץ خلص במשמעות אחרות, עי' לקמן. וכבר רצו קצת החכמים לדמות השרש א. חלץ העברי עם ח'לש خلس הערבי במשמ' גנבה. אבל, האח האמתי לא. חלץ זה הוא בערב' ח'לע خلع, כי החלוף בין צ ובין ע בהלשונות האחיות הוא דבר רגיל ומאדי, כמו ארץ ארעא, ועוד, והשרש הזה ח'לע משמש ממש במשמ' פשיטת הבגדים וחליצת הנעלים: ח'לע אלנעל ואלת'וב. רק שבעבר' שמש עפי"ר רק להנעלים וכדומה, ולא לבגדים, שלפעולה זו שמש הפעל פשט, ולא נתבררה היטב הסבה לזה. ואולי עקר משמ' חלץ וח'לע הוא התיר הקשר וזה היה יותר בענין הנעלים שהיו קשורים בשרוך, וקצת ראיה לזה מה שבחליצה הצריכה הקבלה דוקה שיהיה הנעל עם שרוך. וכן מה שהשתמשו בפעל זה בענין תפלים, חליצת תפלים, במשמ' התיר הרצועות. מה שאין כן ברוב הבגדים היה רק צריך לפשט הדבר, לפשטו מקפולו. ואולי היו הערבים קושרים גם הבגדים בימים קדומים.