1 משק' אַרְיֵה, יָשְׁפֶּה, ואולי עֻלְפֶּה. התנועה הראשנה של המלה אינה קבועה, ועי'הערה לקמן.

2 כך הכתוב כאן ובפסוק יד, ובשני המקומות המלה נקודה חֵלְכָה, חֵלֶכָה, ורגלים לדבר כי כונת בעלי המסורה היתה בנקוד זה כאלו היה הצרוף -כה הסופי סימן הקנין של נכח והצרוף חל- כמו חַיִל, וכונת המלה היא החיל שלך. ומנתה המסורת מלה זו בין המלים שמשמשת בהן כה במקום ך, כמו ובכה ובעמך, תנצרכנה, הנצבת עמכה. וחלכאים, שהוא בכתיב מלה אחת, חלקו בקרי בשתי מלים, חל-כאים, ורצו בזה החיל של הנדכאים. אבל, כבר התרגומים הקדמונ' תרגמו מלה זו במשמ' עני ודל וקשה יום ( LXX πένητα, ת"י מסכניא, עניא), וכן גם רסע"ג, כמו שהביא דונש בשמו, וז"ל: פירש ונפל בעצומיו חלכאים ויפלו ברשתותיו הדלים (תש' דונש על רסע"ג ט). והשיג דונש עליו ואמר: חלך לא יתכן אלא אילו היה חלכים (שם). וכן פרש ר"י בן בלעם כמו רסע"ג כמו שהביא ראב"ע בשמו. מנחם חבר שלש המלים במחברת חלך ופרש: ענין נמוכים ומרודים. ואמר ריב"ג בערך חת למד כף בהמלה חלכה וז"ל: ההא במלה הזאת תמורת אלף והיא ר"ל האלף להשגה (ר"ל להגברת המושג וחזוקו) והראיה על היותה תמורת האלף אמרם בקבוץ ונפל בעצומיו חלכאים ר"ל הכתיב לא הקרי כי לקרי ענין זולת זה כי הוא שתי מלות בקריאה. ע"כ. ולא פרש משמ' עצם המלה, ונראה שסמך על פרוש הגאון, רש"י הביא דעת המסורה: למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך. ע"כ. והביא אח"כ דעת מנחם שפתר נמוכים ומרודים והצרוף -כה יסוד המלה. וכן ראב"ע בפרושו השיג על מי שמפרש הכף של חלכה לנוכח: י"א כי הכף לנוכח השם ויש להשיב עליהם על חסרון היוד כי בית וזית וליל כאשר יסמכו לא יסור היוד. ע"כ. ובשפת יתר: אמר הגאון טעמו דלים והיא תיבה אחת ויאמר ר"א שזה לא יתכן כי לא יאמר מן מלך כי אם מלכים ומי אמר לו שהאחד חלך רק חלכא ויאמר ר"א שהם ב' תיבות חיל כאים כמו חיל נכאים א"כ יראה לנו ר' אדונים במקרא חיל בלא יוד מגזרת חיל. ע"כ. וכן רד"ק בשרשים: והעני יקרא חלך. ע"כ. וכבר הסכימו כל קדמוני הלשון להצרוף חלך במשמ' דל ומסכן, כמו שראינו למעלה בערך חֵלֶךְ מהשמוש התדיר שהשתמשו בו המליצים הקדמונים. אך לא מצאו החכמים חוקרי הלשון שום אח לו בשאר הלשונ' השמיות, כי מה שהביאו קצת החכמים השרש הערבי חלכ حلك במשמ' חשך, ואמרו שממנו נסתעף המושג דל ומסכן, אינו מתקבל, ובפרט שבין כל הנרדפים הרבים שיש בערבית למושג דל ומסכן אין בו אף אחד שנסתעף ממושג חשך, וכמו"כ אין בהם אף צרוף אחד שידמה לחלך, זולתי אולי השם הרבעי צעלכ صعلك, שר"ל דל ומסכן, שאם תסיר ממנו האות צ הראשית נשאר לך עלכ. שהוא כמו חלך. ובדבר הצורה הדקדוקית של המלה הנה כבר הובאה דעת ריב"ג שהחליט כי ההא הסופית היא במקום א, כאלו היתה המלה חלכא, וזו האלף היא להגברה וחזוק המושג, ר"ל דל מאד מאד. ורוב החדשים סוברים כי חלכה הוא במקום הצורה הישנה חלכַי כמו גובַי, חורַי, כילַי, שדַי, והכף צריכה להיות סגולה כמו לִבְנֶה, שָׂדֶה, וכמו יָשְׁפֶה, וכמו אולי עֻלְפֶה. ואת החית נקד אולסה' (Ohlsh. §216 d) בקמץ חָכְלה כמו יָשפה. בטכר (Bö. §827) חֶלְכֶּה. שטדי בהדקדוק לא הזכירו במלונו. נקוד המסור קויץ (Gesk. § 93x) חֵלְכַּי. קניג (Kö. II, 108) חֻלְכָּה.

3 אכלה ואכלה סי' צט: ט"ו דכתבן תיבה חדא וקרין תרין מלין וכו'. והזכיר רש"י מסורת זו. וכבר הובא למעלה מה שאמר בזה ריב"ג, ואמר עוד וז"ל: ודע כי הנמצא בספר ר' יהודה בחלכאים הפך ממה שקבלנו אנחנו בו והוא שהנמצא בספרו הוא בלשון הזה: ודע כי חלכאים שתי מלות בכתיב והדבר בו הוא כאשר קבלנו מהספרים המדויקים ומהמסרת ר"ל שהוא מלה אחת בכתיב ושתים בקרי וכן נזכר בספר אכלה ואכלה.