חַלְמָה
* 1, חלמא, ש"נ, — טיט עבה מתדבק עושים ממנו כלים, Thon; terre glaise; clay: וכן (כלי עשוי) מן החלמה2 ומן הגללים (כלים יא ד). כוורת שעשאה מן הגללין טהורה עשאה מן הגללין ושוליה מן החלמה3 הכל הולך אחר שולים וכו' החלמה והגללין שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים (תוספתא כל' ב"מ א ד-ה).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כך ה בסוף במשנ' עם גוף הערבי של פרוש הרמב"ם. בנוסח' חלמא. ופרש רה"ג וז"ל: החלמה פי' טיט עבה היא ששמה חלמא ועושין ממנו הכיורות דתניא כיורת שעשאה מן החלמה ושוליה מן הגללים. ע"כ. והרמב"ם: וחלמא טיט דבק לדמיון לובן ביצה ולזה יקרא חלמא. ע"כ. - באשורית חִלֻמֻתֻ, טיט של פחרים (Bab. Exp. 10, 51).
3 בקצת ספרים א בסוף.