1, פ"י, קל לא נמצא במקרא אלא בפָעוּל, חָלוּץ, חֲלוּצִים, חֲלוּצֵי, — חגור על חלציו בכלי נשק וכדומה למלחמה2: ועבדיך יעברו כל חֲלוּץ צבא לפני יי' למלחמה (במד' לב כז). שנים עשר אלף חֲלוּצֵי צבא (במד' לב כז). — וחֲלוּצִים כמו תה"פ: ואם לא יעברו חֲלוּצִים אתכם ונאחזו בתככם (במד' לב כז). נחנו נעבר חֲלוּצִים לפני יי' (במד' לב כז). חֲלוּצִים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל (במד' לב כז). — °וחלוּץ כח: אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתנים חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש (במד' לב כז), ועי' ערך א.חָלוּץ. — ועבר *חָלַץ: וכאשר היו (בני יעקב) מקבצים השבי ובני שילה באו אצלם לעשות מלחמה אז חלצו עצמם ויצאו אחריהם והרגו כולם קודם חצות היום (במד' לב כז).
— נִפע', נֶחֱלַץ, הֵחָלֵץ, הֵחָלְצוּ, — שחגר את חלציו למלחמה: וידבר משה אל העם לאמר הֵחָלְצוּ מאתכם אנשים לצבא (במד' לב כז). ואנחנו נֵחָלֵץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם (במד' לב כז). אם תֵּחָלְצוּ לפני יי' למלחמה (במד' לב כז).
— הפע', *הֶחֱלִיץ אותו, — זרז אותו: רצה והחליצנו3 ה' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה (במד' לב כז).
1 עי' הערה לקמן.
2 כבר אמרו בגמ' (יבמ' קב:). התם נמי (בהפעל החלצו לצבא) שלופי מביתא לקרבא. ע"כ. אבל, כבר באו גם שם למסקנה כי יש בשרש חלץ גם משמ' פשיטה ושליפה, וגם משמ' של זריזה. וסבר ריב"ג כי משמעה זו נסתעפה מן חלץ במשמ' פשיטת הבגדים, ור"ל הפושטים בגדיהם לצאת למלחמה. אבל כבר הביא בעצמו את דעת מי שפרשו במשמ' האזירה והחגירה מן אזור חלציו, והסכים גם לזה. והביא פלישר (Fleischer, Levy II, 205) סיוע לזה גם מסור' שמשמש שם הפעל חלץ במשמ' אזירה וגם זרוז ושליחה לצבא.
3 בזכותה של מלה זו נשאר לנו כנראה לפלטה קטע אחד ממִלּוֹן שהיה בידיהם בזמן ההוא, והוא המִלּוֹן הראשון של הלשון העברית, והיה כתוב בארמ', וז"ל: ועצמותיך יחליץ ישמוט יזיין ישויב ויניח ישמוט כמה דאת אמר וחלצה נעלו מעל רגלו יזיין כמה דאת אמר חלוצים תעברו ישזיב כמה דאת אמר חלצני יי' מאדם רע ויניח מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת (מד"ר ויקר' לד). כל סגנון הדברים האלה הוא סגנון מִלּוֹן אמתי, שנותן להחליץ ארבע משמעות ומסתיע לכל אחת מהן מהמקרא, וגם מנוסח' התפלה. והנה, אין מקום לפקפק בדבר, כי זה המלּוֹן הקדום יחס להפעיל החליץ גם משמ' מנוחה, הספיק מנוחה, וזהו הפרוש האמתי של החליצנו בתפלת רצה והחליצנו, כמו שאומר זה המלּוֹן הקדום בפרושו במקור נדפס "בפרושי". אך לפי הנוסחה שבספרי התפלה שבידינו: רצה והחליצנו במצותיך ה' אלהינו ובמצות יום השביעי, יותר נכון הפרוש הרגיל של המפרשים מלשון זרוז, ומוכח מזה כי אין זו הנוסחה הקדומה, שהיתה בודאי: רצה והחליצנו ביום השבת הזה.