א. חָלַץ

פ"י, עת' תַּחֲלֹץ, — א) חָלַץ הנעל, הסיר וסלק הנעל מעל רגליו, auszihen (die Schuhe); déchausser: pull of (a shoe): וְחָלְצָה נעלו מעל רגלו דבר' כה ט.  ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תַחֲלֹץ מעל רגלך ישע' כ ב. אבל ומנודה שהו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו אל העיר יחלוצו ירוש' ברכ' ב ז.  יוצא (האבל) לדרך נועל נכנס לעיר חולץ תענ' יג..  (אמר לעבדו) חלוץ לי מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ פסח' ד..  אף הוא (ר"א) קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע ב"מ נט:.  וקודם שיכנס (לבית המרחץ) כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק את כובעו דא"ר י.  כשהיו באין לפני רב הונא היה אומר להן חילצו מנעליכם והיכנסו לבית דין הלכ' פסוק', קדוש'. — ופָעוּל חָלוּץ, שחלצו לו נעלו: וחלצה נעלו מעל רגלו וכו' ונקרא שמו בישראל בית חֲלוּץ הנעל דבר' כה ט-י. — וביחוד *במשמ' נתן חליצה ליבמתו: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה יבמ' ד א.  לאחר שיחלוץ לך יבמיך קדוש' ג ה.  וחלוצה אסורה לחזור ולחלוץ תוספתא יבמ' ו ד. — °חָלוּץ, מי שנותן חליצה, עי' ערך  °חָלוּץ. — ואת התפלים: תפילין של יד עד שלא יחלוץ ירוש' ברכ' ט ד.  ביום השני הוא (האבל) נותן תפילין אם באו פנים חדשות חולצן כל שבעה שם מו"ק ג פב:.  כשהוא מניח (התפלים) מניח של יד ואח"כ מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנח' לו..  ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה סנה' סח.. — חָלְצָה השד, חשפה אותה: גם תנין חָלְצוּ שד היניקו גוריהן איכ' ד ג. — ואת הַכָּתֵף וכיוצא בזה מהחלוק: על כל המתים כולן רצה חולץ (כתֵפו) רצה אינו חולץ על אביו ועל אמו חולץ ומעשה בגדול הדור אחד שמת אביו וביקש לחלוץ וביקש גדול הדור אחר שעמו לחלוץ ונמנע ולא חלץ מו"ק כב:.  על חכם חולץ מימין על אב ב"ד משמאל שם. — וחלוץ כתף: וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף ב"ק יז..  פי' חליצת כתף מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתיפו חלוצה מן החלוק ר"ח מו"ק כב:. — והזרוע, חֲלוּצָה, חשופה: היוצאת וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות ירוש' סוט' א טז:. — והזית את גרעינו, השמיטו: שזולפין עליהן (על הזיתים) חומץ כדי שיהו חולצין את גרעיניהן תוספתא ע"ז ד ח. — *ועצם חֲלוּצָה, שחלצו המוח ממנה: כגון שמצאן (את העצמות) חלוצין1 פסח' עג.. — והוציא ממקומו, אבן מקיר וכדומה: אבן שבזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו חול' קכח:. — וכל דבר: גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח חול' צ:וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה רש"י שבת קמא..

— פִע', חִלֵּץ, — חלץ דבר מתוך דבר, הוציא אותו משם, חִלֵּץ האבן מהקיר וכדומה, herausreissen; extraire, enlever; draw out: וצוה הכהן וְחִלְּצוּ את האבנים אשר בהן הנגע ויקר' יד מ.  אחר חִלֵּץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית שם מג.  צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה וכו' רש"י שבת קמא..

— נִפע', *נֶחֱלַץ, — שחלצה לו יבמתו: החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה יבמ' יב ד. — והעור נחלץ מהבשר, נפרש ונפצל: (מי שאוכל משקל הזוז ממנה, מן החלתית) מסתכן ועורו נחלץ ירוש' שבת כ יז ג.  



1 זו תשובה על השאלה שנשאלה שם: נתברינהו (את העצמות) ונחלציה למוח דידהו.  משמע, שהכונה בחלוצין שחלצו מהן המוח.  ואעפי"כ מעניֵן הדבר שבערב' משמש הפעל חלצ  حلص גם ביחוד למושג שבירת עצמות, ואומרים חַלִצַ אללחם, ר"ל חָלֵץ הבשר במשמ' נשברה העצם הדקה ביד וברגל, וחַלִצַ אלעטם, הבריאה העצם ונשאר בהחלל שלו קצת בשר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים