, פ"י, עת' יַחֲלשׁ, — א) חָלַשׁ על פלוני, הטיל חֲלָשִים, השליך גורל, loos werfen; jeter le sort; cast a lot: איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חוֹלֵשׁ1 על גוים (ישע' יד יב). — ב) * חָלַשׁ את כספו וכדומה לתוך דבר, השליכו שמה hinein werfen; jeter dedans; cast in: בראשונה היה (הקונה בית חומה) נטמן יום י"ב חדש שתהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש2 את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו (ערכ' ט ד).
1 כבר פרשו בעלי התלמוד פעל זה מהשם חלשים במשנה: מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא דכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו' אמר רבה בר רב הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור (שבת קמט:). וכן ריב"ג, אמר וז"ל: כאלו אמר מטיל עליהם גורל מלשון המשנה אין מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב וזה נאה מאד אעפ"י שאינו רחוק להיות מן הענין הראשון כלומר שובר הגוים. ע"כ. אבל, המושג האחרון אינו מתישב יפה, כי במושג זה אין צרך במלה על. השבעים קראו אמנם כל במקום על, אך מליצה זו כמו"כ אינה טבעית כ"כ, ורק על פי הדחק אפשר לקבלה, ועדיף לקבל המליצה חולשׁ על בלי שום הגהה בכתוב ובמושג גורל שנותן להמליצה הרבה עז. ורוב החדשים אינם מודים במשמעה זו של חלש שאינה נמצאת במקרא. ועי' לקמן הערה שאחרי זו והערה לערך חָלָשׁ.
2 כבר גזרו הערוך ורש"י ואחרים חלש זה במשמ' הטיל, מן חולש על גוים ומטילים חלשים. ולוי, שפרש במשמ' שבר, נדחק חנם.