* 1, ש"נ, — שֵׁם צמח עז הריח, וכמו כן השרף ממנו, Teufelsdreck; assa foetida: אין שורין את החילתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ (שבת כ ג). הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע (עוקצ' ג ה). וקורט של חלתית (ע"ז ב ו). התיאה והחלתית והאלום (טבו"י א ה). מי חלתית מותר לשתותה בשבת שמואל אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא (ירוש' שבת כ יז ג). הלעיטה חלתית טרפה2 (חול' נח:). לקוח חילתית הוא לסרון אדום וחילתית לבן (אסף הרופא 38).
1 במשקלי השמות שבמקרא נמצא משק' פָּעלית, גָּפְרִית, ולא פִּעלית, זולתי אולי חִתִּית, שבשלמים ראוי להיות חתתית (רד"ק). בסור' חלתיתא, בערב' חלתית حلتيت, חלתית' حلتيث, ובלשון ההמונית חנתית حنتيت, וכבר החליט פרנקל (S. Fr. Aram. Lehw. 140) כי זו מלה שאולה מארמית. ולא נתברר מקורו. ויקראוהו במצרים אלכביר, הגדול.
2 ואמרו שם: מ"ט דמינקבה להו למעיינה.