ב. חֲמִיטָה

°, ש"נ, — שה"פ מן °חָמַט:  לעשות הרע יארבו בַחֲמִיטָתָם1 ומגזל וחמס ימלאו חמיטתם (הקד' תוכח' מוסר לעזר' הבבלי).



1  ופרש שם:  הראשון לשון נפילה, ועלטה היה תרג' ירוש' חומטא הוה, והב' קערות, מלשון לחמיטה ולתמחוי.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים