חֲמָם
* 1, ש"ז, — שֵׁם צמח, Amomum: הקושט והחמם2 וראשי בשמים (עוקצ' ג ה). — ובצורה ארמית: חממא הנקרא בכל לשון אמומון (אסף הרופא 64). חמאמא מהותו הוא אילן כאשכול עצים מסתבכים (קאנון, לוח הסמים).
1 כך בסור' ובערב' חמאמא حماما, ובודאי לא מיונית באה מלה זו אל הלשונ' השמיות (ע"ל שהצ"מ, סי' קכג).
2 כך בערוך, וכך במשנה עם גוף הערבי של פרוש הרמב"ם, ובנוסח' במקור נדפס 'ובנוחס' חמס.