חֲמָם

* 1, ש"ז, —  שֵׁם צמח, Amomum: הקושט והחמם2 וראשי בשמים (עוקצ' ג ה). — ובצורה ארמית: חממא הנקרא בכל לשון אמומון (אסף הרופא 64). חמאמא מהותו הוא אילן כאשכול עצים מסתבכים (קאנון, לוח הסמים). 



1 כך בסור' ובערב' חמאמא حماما, ובודאי לא מיונית באה מלה זו אל הלשונ' השמיות (ע"ל שהצ"מ, סי' קכג).

2 כך בערוך, וכך במשנה עם גוף הערבי של פרוש הרמב"ם, ובנוסח' במקור נדפס 'ובנוחס' חמס.

חיפוש במילון: