ב. חֹמֶשׁ

1, ש"ז, — מקום הרך בגוף בין הצלעות והירך, וגם הכרס התחתון, Bauch, Unterleib, abdomen: ויכהו אבנר באחרי החנית אל הַחֹמֶשׁ2 ותצא החנית מאחריו (ש"ב ב כג).  ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב ויכהו בה אל הַחֹמֶשׁ וישפך מעיו ארצה (שם כ י).  — ואמר המשורר: בין החמשים אין בידך מכח זמן נוער לבד חומש, ולאחריהם תהלך נאסר עד ראש יהי כפוך אלי חוֹמֶשׁ (רמב"ע, תרשיש ה).



1 בסור' חומשא  בטן, כרס.  ולא נתברר מקורו ועי' לקמן.   

 2 אמר ריב"ג: מקום החלצים.  ע"כ.  ושאר הקדמונים פרשו הצלע החמשית.  והשם חומשא בסור' פרש ב"ע: נצפ אלאנשאנ מנ אשפלה, ר"ל חצי גוף אדם מלמטה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים