*, ש"ז, — א) שה"פ מן חִנֵּךְ: איזהו חינוך הקברות מאריך בה ומרחיב בה וכו' (תוספתא מו"ק א ט). — ואמר הפיטן:  יום חִנּוּךְ כרכובי, צפיתי פה עכובי, על משכבי יוצר א פסח, אור ישע.  חִנּוּךְ מנורה ונרותיה קניה גביעיה כפתוריה ופרחיה ומלקחיה ומחתותיה לעשות מככר זהב (מוס' א שבוע', תורה). — וחנוך הכהן הגדול:  בו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לחובת היום (ירוש' שקל' ז נ ד).  מקיש חינוכו (של כהן) להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה (מנח' עח.).  כ"ג המתקרב לעבודה צריך שתי עשרונות האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו (שם). — ב) הרגלה בהדרגה לאט לאט בדבר מהדברים:  התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה וכו' אי זה חינוך1 היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש בשלש מאכילין אותו בד' (יומ' פב.).  כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך (חגי' ד.).  כמו תינוק שחינוכו שנה לפני גדולתו (תוספ' כתוב' נ.).  שבשאר מצות אם רצה להקדים חנוכו של תינוק רשאי ומחנך אותו לעשות המצוה כהלכתה כגדול ממש (ר"נ על הרי"ף, יומ' ג.). — ובכלל, °הרגל בדבר מהדברים:  אמנם נכון בזכר אלה הענינים הטבעיים חנוך המעיין בזה הספר עד שיגיע אל מה שנרצה לזכרו מן הענינים האלהיים והוא כבר הורגל ונתחנך (אמונה רמה א ו). — ג) °התחילו להשתמש בשם זה בזמן החדש במשמ' גדוּל ולמוּד הילדים ותרבותם במנהגים טובים ומדות טובות ובידיעות הנצרכות, Erziehung; éducation:  סבותי את לבי לראות המעשה הנעשה תחת השמש בעניני גדול הבנים והנהגתם בחנוך הטבעי והמוסרי וארא בהורים ומורים אבינה בבנים האמונים על חיקם והנה רעה נגד פניהם המורים תעו בדרך החנוך והבנים הרועים על ידיהם ילכו שובב (בכה"ע תקפ"ב, מכת' ע"ד חנוך בנים).  אמנם את זה ראיתי ונתון אל לבי יום יום אנשים רבים וכן שלמים ידברו בענין חנוך הנערים אלו בפיהם ידברו  את רעיהם בשער ואלו בדפוס יוציאו מחשבותם וכו' (שם 51).