*, ש"ז, — א) שה"פ מן חִנֵּךְ: איזהו חינוך הקברות מאריך בה ומרחיב וכו' (תוספתא מו"ק א ט). — ואמר הפיטן:  יום חִנּוּךְ כרכובי, צפיתי פה עכובי, על משכבי )יוצר א פסח, אור ישע(.  חִנּוּךְ מנורה ונרותיה קניה גביעיה כפתוריה ופרחיה ומלקחיה ומחתותיה לעשות מככר זהב (תוספתא מו"ק א ט). — וחנוך הכהן הגדול:  בו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לחובת היום (תוספתא מו"ק א ט).  מקיש חינוכו (של כהן) להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה (תוספתא מו"ק א ט).  כ"ג המתקרב לעבודה צריך שתי עשרונות האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו (תוספתא מו"ק א ט). — ב) הרגלה בהדרגה לאט לאט בדבר מהדברים:  התינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה וכו' אי זה חינוך1 היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש בשלש מאכילין אותו בד' (תוספתא מו"ק א ט).  כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך (תוספתא מו"ק א ט).  כמו תינוק שחינוכו שנה לפני גדולתו (תוספתא מו"ק א ט).  שבשאר מצות אם רצה להקדים חנוכו של תינוק רשאי ומחנך אותו לעשות המצוה כהלכתה כגדול ממש (תוספתא מו"ק א ט). — ובכלל, °הרגל בדבר מהדברים:  אמנם נכון בזכר אלה הענינים הטבעיים חנוך המעיין בזה הספר עד שיגיע אל מה שנרצה לזכרו מן הענינים האלהיים והוא כבר הורגל ונתחנך (תוספתא מו"ק א ט). — ג) °התחילו להשתמש בשם זה בזמן החדש במשמ' גדוּל ולמוּד הילדים ותרבותם במנהגים טובים ומדות טובות ובידיעות הנצרכות, Erziehung; éducation:  סבותי את לבי לראות המעשה הנעשה תחת השמש בעניני גדול הבנים והנהגתם בחנוך הטבעי והמוסרי וארא בהורים ומורים אבינה בבנים האמונים על חיקם והנה רעה נגד פניהם המורים תעו בדרך החנוך והבנים הרועים על ידיהם ילכו שובב (תוספתא מו"ק א ט).  אמנם את זה ראיתי ונתון אל לבי יום יום אנשים רבים וכן שלמים ידברו בענין חנוך הנערים אלו בפיהם ידברו  את רעיהם בשער ואלו בדפוס יוציאו מחשבותם וכו' (תוספתא מו"ק א ט).