פ"ע, חָנִיתִי, חָנוּ, חֹנֶה, חֹנִים,חֹנָה, חֲנֹת, חֲנֹתֵנוּ, לַחֲנֹתְכֶם, חֲנֵה, חֱנוּ, יַחֲנֶה, וַיִּחַן, נַחֲנֶה, וַּנַחֲנֵה, תַּחֲנוּ, וַיַּחֲנוּ, -- א)  כמו נָטָה, neigen;  s'incliner,incline, ובהשאלה חָנָה היום, נטה והתחיל לערֹב:  ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב לינו נא הנה חֲנוֹת היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם  שופט' יט ט.  — ב)  חָנָה הנוֹסֵעַ, ההֹלֵךְ בדרך במקום מן המקומות, פסק הליכתו ויתעכב במקום ההוא קצת, ויט שם אהלו וכדומה, sich miederlassen, sich lagern;  s'etablir, camper seto.s. down, encamp:  ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה המדבר אשר הוא חֹנֶה שם הר האלהים  שמות יח ה.  וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חֹנִים על הים  שם יד ט.  איש על דגלו באתת לבית אבתם יַחֲנוּ בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יַחֲנוּ וְהַחֹנִים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם וכו' וְהחֹנִים עליו מטה יששכר  במד' ב ב-ה.  ככל אשר צוה יי' את משה כן חָנוּ לדגליהם וכן נסעו  שם לד.  ואתם חֲנוּ מחוץ למחנה שבעת ימים  שם לא יט.  ויסעו מסכות וַיַּחֲנוּ באתם בקצה המדבר  שמות יג כ.  ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים וַיַּחֲנוּ שם על המים  (שם יה כז).  ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני וַיַּחֲנוּ במדבר  (שם יט ב).  וילך משם יצחק וַיִּחַן בנחל גרר וישב שם  (בראש' כו יז).  ויבא יעקב שלם עיר שכם וכו' מפדן ארם וַיִּחַן את פני העיר (שם לג יח). וַַיִּחַן שם ישראל נגד ההר (שמות יט ב). וַיַּחֲנוּן בעבר ארנון (שופט' יא יח). לפני בעל צפן נכחו תַחֲנוּ על הים (שמות יד ב. ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים וּבַחֲנֹת המשכן יקימו אתו הלוים במד' א נא. אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חֲנֹתֵנוּ במדבר שם י לא. ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לַחֲנֹתְכֶם דבר' א לג. ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וַנַּחֲנֶה שם ימים שלשה עזרא ח יה. — ואמר המשורר: אלהים יהי עמם בנסעם ובחנותם היותם למול עיני בנסעי ובחנותי, וישקם בכל מחנה במטר כמי עיני וימטר עליהם טל ומטר כדמעתי רשב"ג, ידידי שעו מני. — וחָנַת במקום חָנְתָה: שיירא שחנת בתל שהוא גבוה עשרה ירוש' ערוב' א יט ג. — ובפרט חַיִל שהולך למלחמה: וידם דוד ויבא אל המקום אשר חנה שם שאול ש"א כו ה. ופלשתים חָנוּ במכמש שם יג יו. וחית פלשתים חֹנָה בעמק רפאים ש"ב כג יג. ויקבצו פלשתים את כל מחניהם אפקה וישראל חֹנִים בעין אשר ביזרעאל ש"א כט א. וילך אבימלך אל תבץ וַיִּחַן בתבץ וילכדה שופט' ט נ.  ויעלו פלשתים וַיַּחֲנוּ ביהודה שם יה ט. — ועם עַל במשמ' זו, חָנָה עַל העיר: ויעל נחש העמוני וַיִּחַן על יביש גלעד ש"א יא א. ויעלו חמשת מלכי האמרי וכו' הם וכל מחניהם וַיַּחֲנוּ עַל גבעון וילחמו עליה יהוש' י ה. והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו וַיַּחֲנוּ עליהם וישחיתו את יבול הארץ שופט' ו ג=ד. ועתה אסף את יתר העם וַחֲנֵה על העיר ולכדה ש"ב יב כח. וְחָנִיתִי כדור עליך וצרתי עליך מצב ישע' כט ג. השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חֲנוּ עליה סביב ירמ' נ כט. בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם וַיַּחֲנוּ עליה ויבנו עליה דיק סביב שם נב ד. אם תַּחֲנֶה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח תהל' כז ג . — וגם בלי ו המהפך, °יִחַן במקום יחנה: ויניח רוכב ערבות, וְיִחַן בתוך מעלות ערֵבות, בצדק קיחת שתי ערבות, ואתה מרבבות קדש אלפי רבבות יוצר ב סכות, כי אקח. — וְחָנָה סָבִיב בכונה של איבה: יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם וַיַּחֲנוּ סביב לאהלי איוב יט יב. — ובכונה של מחסה והגנה: חֹנֶה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם תהל' לד ח.  ואמר בן סירא: אשרי אנוש בחכמה יהגה ובתבונה ישעה וכו' החונה סביבות ביתה והביא יתדיו בקירה ב"ס גני' יד כ=כד. — °ובהשאלה לדברים מפשטים: מה שאנחנו מרגישים במציאות העולם הם הגשמים ומקרים חונים עליהם ע"ח לר"א הקראי ג. — חֹנֶךְ, עי' ערך חֹנָךְ —  ג) °בדקדוק, חָנַת האות, היתה נחה, לא היתה מונעת בתנועה: להורות על האותיות למיני יסודותם ועניני מלאכותיהם וללמד על חנותם ונענועם לשנוי מראיהם מנחם בן סרוק, מחב' ב. — ופָעוּל חָנוּי: ישנו (וו) נענוע וחנוי שם, מחב' ו. — ואות חוֹנָה, נחה, אם נח נסתר או נראה: כמו עשן אשר בין השי"ן ובין הנו"ן אות חונה והנון היא גם היא חונה וכו' וכמוהו דבר בין הבי"ת ובין הרי"ש אות חונה והרי"ש אחריו חונה וכו' נקבצו באחרית המלים האלה (בָּאוֹת גְּדוֹלוֹת) שתי אותיות חונות והמה הויו והתיו תשוב' תלמידי מנחם 21. ותהיינה (אותיות הגרון) נעות במקום חנותם וכו' ותשימם אותם במשקלך חנויים למען הביאם במשקל וכו' שתה עי"ן לעְנות חונה כמו בי"ת לבנות וכו' ותשים אל"ף מאְכל ועי"ן מעְדנים חונות והמה נעות שם 23-24. — וחוֹנָה, חוֹנוֹת, כמו שֵׁם, ר"ל אות חונה:דע כי לשון הערב לא תקפוץ אות בין שתי חונות במכתב או במבטא וכו' ואם נמצא כמעט מזער יעמדו בכריתה על שתי חונות וכו' כי נקבוץ אנחנו בין שתי חונות ולא יאבו המה (הערבים) וימאנו לעשות ככה וכו' השחת הלשון בשומך מחונה נע ולא נכון לעשות ככה וכו' ואנשי לשון הערב לא יניעו החונה ולא ישימו מהנע חונה שם 21-23.

—  פִע', °חִנָּה, מקו' חַנּוֹת, - בדקדוק, עשה אות לחוֹנָה: ואנחנו לא נוכל להוציא לשוננו מעקרה ולהפכה מיסודתה להניע החונה ולחנות 1 הנע שם 23.

—  הִפע', °הֶחְנָה, —  כמו חִנָּה: ולו באתה להחנות' (את שתי היודים) בטלת המשקל שם 22. כי בנין לשונם להניע המלים ולהחנותם למען הביאם במשקל שם 23.