חַנָּה

1, ש"נ, מ"ר חַנּוֹת, —  המדה לָחֹן ולהטות חסד לאדם: האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר השכח חַנּוֹת2 אל אם קפץ באף רחמיו תהל' עז ט-י.



1 משק' חַמָּה, שַׁמָּה, חִבָּה, ועי' הערה לקמן.

2 ראו בו המפרשים והחדשים מקור, ואמרו כי נשתנה שלא כדין עפ"י פעולת ההקש של ל"ה.  ואחרים תרצו זרות המקור הזה במה שיחדו לו שרש חנה מיוחד, כמו בערב' חנא حنا Barth, WU.20.  אך השמות חסד ורחמים שמלפניו ומלאחריו מעידים כי גם חַנָּה הוא שֵׁם.

חיפוש במילון: