1, ש"ז, כנ' חִנּוֹ, — יֹפי גופני או רוחני, מה שרצוי ונעים, Anmut, Reiz; grace:  יפיפית מבני אדם הוצק חֵן בשפתותיך (תהל' מה ג).  שכל טוב יתן חֵן (משלי יג יה).  נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חֵן טוב (שם כב א).  ויהיו חיים לנפשך וְחֵן לגרגרתיך (שם ג כב).  דברי פי חכם חֵן ושפתות כסיל תבלענו (קהל' י יב). — ואמר בן סירא:  כי יש בשת משאת עון ויש בשת כבוד וחן (ב"ס גני' ד כא). — אשת חֵן, יעלת חֵן, נחמדה, שיש בה דבר שעושה אותה רצויה ונחמדה לכל אדם:  ושמח מאשת נעוריך אילת אהבים ויעלת חֵן דדיה ירוך בכל עת (משלי ה יח-יט).  רב דימי אמר (כך מזמרים לפני הכלה במערב) לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן (כתוב' יז.).  העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה (יבמ' סג:  בשם ב"ס). — טובת חֵן:  מרב זנוני זונה טובת חֵן בעלת כשפים (נחו' ג ד). — ואמר ב"ס:  אל תמאס אשה משכלת וטובת חן מפנינים (ב"ס גני' ז יט). — והמושל אמר:  שקר הַחֵן והבל היפי אשה יראת יי' היא תתהלל (משלי לא ל).  כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא י"ש (סוכ' מט:). — רוּח חֵן:  ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חֵן ותחנונים (זכר' יב י). — לִוְיַת חֵן:  תתן (החכמה) לראשך לוית חֵן עטרת תפארת תמגנך (משלי ד ט). — אבן חֵן:  אבן חֵן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל (שם יז ח). — *שפתי חֵן:  חיך ערב ירבה אוהב ושפתי חן שואלי שלום (ב"ס גני' ו ה). — ובסמ':  נבחר חנה של אסתר (מכסף ומזהב) שנאמר ותהי אסתר נושאת חן (מד"ר ויקר' לג). — ומ"ר *חִנִּים °חֵנִים:  ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו (ירוש' יומא ד מא:). — ואמר המשורר:  לה חן לה הוד לה נוי בה הַחֵנִים חונים, לה כל ההדורים במתנה נתונים (עמנ', מחב' א).  אוי2 כי ברח אוי כי פרח הבן יקיר הבן נעים אוי כי חנים היום פונים, אוי כי נא עים נעים נעים (ר"ע פרנשיס, הקד מתק' שפת'). — מצא חֵן בעיני פלוני, היה רצוי לפלוני, פלוני נטה אליו ורצה לעשות בקשתו:  וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי וכו' כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חֵן בעיני יי' (בראש' ו ו-ח).  וירא אדניו (של יוסף) כי יי' אתו (את יוסף) וכל אשר הוא עשה יי' מצליח בידו וימצא יוסף חֵן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו (שם לט ג=ד).  ואשלחה להגיד לאדני למצא חֵן בעיניך (שם לב ו).  ויאמר (עשו אל יעקב) מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר (יעקב אל עשו) למצא חֵן בעיני אדני (שם לג ח).  ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חֵן בעיניך ואל אראה ברעתי (במד' יא יה).  ויאמרו אם מצאנו חֵן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה (שם לב ה).  כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חֵן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו (דבר' כד א).  וימצא הדד חֵן בעיני פרעה מאד ויתן לו אשה את אחות אשתו (מ"א יא יט).  ועתה אם מצאתי חֵן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי (ש"א כ כט).  אם מצאתי חֵן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם (אסת' ה ח). — וליותר בקשה ודרך כבוד עם המלה נָא, אִם נָא מָצָאתִי חֵן:  ויאמר (אברהם אל המלאך) אדני אם נא מצאתי חֵן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך בראש' יח ג.  ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חֵן בעיניך נחשתי ויברכני יי' בגללך (שם ל כז).  ויאמר לו (יעקב אל יוסף) אם נא מצאתי חֵן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי שם מז כט.  ועתה אם נא מצאתי חֵן בעניך הודעני נא את דרכך (שמות לג יג).  אם נא מצאתי חֵן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו (שם לד ט).  ויאמר אליו (גדעון אל מלאך האלהים) אם נא מצאתי חֵן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי (שופט' ו יז).  ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חֵן בעניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה (ש"א כז ה). — ובקשת המב"ע למצא חן, שתנתן לו בקשתו:  ויאמר שכם אל אביה (של דינה) ואל אחיה אמצא חֵן בעיניכם (שיתנו לי את הנערה) ואשר תאמרו אלי אתן (בראש' לד יא). — ולדחיית חסד בדרך כבוד:  ויאמר עשו (ליעקב) אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר (יעקב) למה זה אמצא חֵן בעיני אדני (בראש' לג יה). — ולתמיהה על החסד:  ותפול (רות) על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חֵן בעיניך להכירני (רות ב י). — וגם בתשובה על חסד שכבר נעשה להמדבר להגות תודה והחזקת טובה:  ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה וכו' ויאמרו החיתנו נמצא חֵן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה (בראש' מז כג-כה).  ויען עלי (לחנה) ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן לך את שלתך אשר שאלת מעמו ותאמר (חנה) תמצא שפחתך חֵן בעיניך (ש"א א יז-יח).  ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפיבשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חֵן בעיניך אדני המלך (ש"ב יו ד).  ותאמר (רות לבעז שהטה לה חסד וידבר לה תנחומים) אמצא חֵן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך (רות ב יג). — ונָשָֹא חֵן, כמו מצא חן:  ותהי אסתר נשאת חֵן בעיני כל ראיה (אסת' ב יה).  ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חֵן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה (שם יז).  ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חֵן בעיניו ויושט המלך את שרביט הזהב אשר בידו (שם ה ב). — *העלה חֵן:  הלואי תהיה החופה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו (מד"ר בראש' ט). — *נגמל חֵן בעיניו:  שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו ואלו הן אחד במינוי הזקנים ואחד במעשה העגל (שם קהל', שבתי וראה). — נתן חֵן פלוני בעיני אלמוני, עשה שפלוני יהיה רצוי לאלמוני, שאלמוני יעשה לפלוני חסד:  ויהי יי' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חִנּוֹ בעיני שר בית הסהר ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם (בראש' לט כא=כב).  ונתתי את חֵן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (שמות ג כא).  ויי' נתן את חֵן העם בעיני מצרים וישאלום (שם יב לה).  שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו (ירוש' יומ' ד מא:).  ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי (ברכ' ס:).  יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך (מד"ר במד' יא). — חֵן חֵן:  תשאות חֵן חֵן לה (זכר' ד ז), עי' תְּשֻׁאָה. — ואמר הפיטן:  אות קדושתו נקדיש בְּחֵן חֵן תשואות, קול אומרים הודו את יי' צבאות (חוה"מ פסח, מרום וקדוש). והשתמשו במליצה זו המליצים במשמ' הגית דברי תודה והכרה לאדם:  לך השר לך חן חן תשואות, לך יאות היותך בזמן אות (ר"י הלוי, לך השר).  פגעו בך צבא מחנים לאלפים ומאות, ואשים יפת עינים לך חן חן תשואות (הוא, יעלת חן).  ותשואות חן חן למעלת כבודך על אשר בשרתני במעמדך הטוב (שו"ת מהר"י קולון צה).  ותשואות חן חן למעלתך ומי יתן לי אבר כיונה אעופה לחזות בנועם הדרתך (מנח' קנא' לר"י מפיסא 4).  תשואות חן חן לך אדני (מתק שפתים 39).  חן חן תשואות לך אחותי סלה עתה הלא אנחנו אל בת שלומית לשלום (רמח"ל, מגדל עז ב א). — °ועם חֵן פעם אחת:  על כן הנני בא להשתחוות לפניך על טובות גמלתני, ותשואות חן על אשר בנופת תנחומיך תמכתני (ר' יצחק עובדיה, אגר' דופי הזמן). — °וחֵן חֵן, בלי המלה תשואות:  חן חן לנוטר כרמו לשגשג גפנו ביום נטעו (ר"י הלוי לר"ש הנגיד, דיואן מק"נ).  על שכמך נשאתני ואל מחוז חפצי הגעתני חן חן לך (ברכ' הנקדן, פרעוש וגמל).  חן חן ורוב תודות לשמך אתן ואשתחוה אל הוד גדולתך (יסו"ע לר"מ זכות, הוצ' ברלינר).  חן חן למעלתך על שאלתך לשלום אבינו כי אין אנחנו ראויים לכל הכבוד הזה (ר"י אברבנאל, מקץ).  שהשתחוה משה ליתרו ונתן לו חן חן על ביאתו ואז שאלו איש לרעהו לשלום (הוא, יתרו).  וכאשר בא אלישע אל העיר נכנס בעליה אשר עשתה לו השונמית וכאשר ראה כל מה שהשתדלה לכבודו אמר אל גיחזי שיקרא אותה וקראה ועמדה לפניו והיה זה לתת לה כבוד וקורת רוח חן חן לה על מה שהיתה עושה עמו (הוא, מ"ב ד יא).  למה אמרו כן תעשה כאשר דברת שאין דרך להשיב כן למזמינים אלא לומר חן חן לך שכבר אכלנו (תולד' יצחק לר"י קארו, וירא).  חן חן לך ידידי הלא זה דברי וכן יהיו דברי כל אוהבי ישרון באמת (ש"י רפפורט. הקד' לתש' גא' קדמ'). — וחֵן בלבד:  יקבל חן מאתנו על דבר זה (רש"י, סוף ב"מ).  שאין ראוי לצאת מהדרך הישר לא לתקות שכר או חן או סכנה או על צד הבדיאה (נופ' צופים ב יד).  וחן להם להפלוסופים על טרחם וכונתך לא על דבריהם (ר"י יעבץ, מאמ' האחדות ו). — *ובמשמ' רחמים:  לא תתן להם חן (ע"ז כ.). — ואמר המשורר:  התבשרי בתי כי עוד אנחילך חִנִּי, ולאט אנחך ואניחך במעוני, כי אין גואל קרוב ממני (רמב"ע, אותה נפשי). — ומ"ר חִנּוֹת:  שלשה חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו (סוט' מז.).  זאת חבולה בטובת בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו (חו"ה, היחוד ה). — ואמר המשורר:  בואי חסי תחת כנף רחמיו וחנותיו (ר"ז הלוי, סוף ספר הצבא). — °והחזיק חִנּוֹת לאדם, החזיק לו טובה:  כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה (רש"י במדב' כה יב).  ראוי למי שהוא אוהב שלום שלא להכות ילד של אחרים אפילו אם רואה אותם שהם בנים משחיתים ח"ו עד שידע בבירור שאביו רוצה בכך ומחזיק לו חינות (פלא יועץ, ילדות). —  °נתן חִנּוֹת לפלוני, אמר לו חֵן חֵן:  ויהא (האורח) מרבה בכבוד בעה"ב ובכבוד כל בני הבית ויראה געגועים וחיבה יתירה להילדים וכו' ובעת לכתו יתן חינות לבעה"ב ולאשתו (שם, אורח).