1, ש"ז, — ברד שאבניו גסות, Hagel; grèle; hail: ויתן לחסיל יבולם (של המצרים) ויגיעם לארבה יהרג בברד גפנם ושקמותם בַּחֲנָמַל2 ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהל' עח מו=מח). — ואמר המשורר: הה שבוע אחד יחסול כחנמל, יגיע ימים רבים ושכר ירחי עמל (יל"ג, אשקא דרספק א).
1 משקל עֲרָפֶל, חֲלָמִישׁ, ולא נתברר מקורו ולא משמעתו בדיוק, ועי' הערה שלקמן.
2 תרגמו השבעים בכפור, הטל שנגלד. המדרש דרש מלה זו בר"ת: בא חן מל, ואמר שהכונה בו להארבה. וכן רש"י. מנחם וריב"ג: קר חזק. הפרחון ורד"ק: ברד. וכן החדשים לא הכריעו. ויותר מסתבר שהוא שם נרדף לברד, לפי הענין ולפי ההקבלה עם חצי הראשון של הכתוב. ואם אין ראיה לדבר מלשון הערבית, כי אין בלשון זו השם חנמל לברד, אך קצת סמך לדבר אפשר למצא בהשם חַבְקֹר במקור נשמטה המלה בכתב ערבי שמשמש בערב' במשמ' ברד, מלבד השם ברד ושאר השמות הנרדפים. חכמי הערבים אמרו אמנם, כי זו מלה מרכבה משתי מלים: חב קר, וחב הוא בערב' גרגר, וחבקר הוא גרגר קר, ר"ל ברד. אבל, אין זו אלא דרשה בעולם, וראיה לדבר כי אומרים בערב' להברד גם עבקר במקום חבקר, ואלמלי היה מקור השם מן חב, במשמ' גרגר, לא היו מחליפים בעבקר, ולכן יותר נראה שהוא שם רבעי להברד ודומה בצורתו ובאחדות מאותיותיו להשם חנמל.