°, ש"ז, מ"ר חִנְכִים, — כמו חֵךְ, והשתמשו בו הסופרים בפרט במשמ' הבשר של השִנים, Zahnfleisch; gencive; gums: בעת שיתחיל כאב צמיחת השנים ותחפף חנכיו (של הילד) חפיפה טובה (קאנון ג ז י). ויקרה בחנכים ובלסתות חום וחכוך (שם ג יד ד ב). כי היה מתקן לשונו לבטא בחנכים כמו שהמבטא בשנים (ר"א בלמשי, מקנ"א א). אותיות דטלנת יוצאות מן דפיקת ראש הלשון בחינכי הנושכים העליונים (אגר' חכמה ב).