— קל לא נמצא במקרא. 

— נִפע', נֶחְנַק, יֵחָנֵק, — חנק את עצמו, sich erwürgen; s`étrangler; strangle o. s: ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו ויצו אל ביתו וַיֵּחָנֵק וימת (ש"ב יז כג). —  *ושחנקו אותו, ובפרט מי שהמיתוהו בחניקה עפ"י בית דין: שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנסקלין ולנשרפין ואחת לנהרגין ולנחנקין (סנה' ו ה). מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנים סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה (שם ז ג). סייף שנהרג בו עץ שנתלה בו סודר שנחנק בו (ירוש' נזיר נה ד). ונתלה בקורה ונחנק (מד"ר בראש' סה). — ומשל: אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול (פסח' קיב.), ר"ל אם חפצת שתצליח בהמעשה שאתה רוצה בו עשהו על סמך יסודות חזקים, פן ישברו, כמו מי שרוצה באמת להחנק צריך שיתלה באילן גדול, חזק, שלא ישבר האילן מהמשא וישמט הנתלה מעליו קודם שנחנק. — ובמעשה הרפואה, *נֶחְנַק, כבש ולחץ בצוארו בחזקה לרפואה: מותר ליחנק1 בשבת (שבת סו:). — ובמליצה, *נֶחְנַק מפני צער, חש ענוי חזק מפני הצער כאלו חנקו אותו: לאדם שנפלה לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט הלך הלוקח ופתח בה מעינות ונטע בה גנות ופרדסין והתחיל המוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט (מכי' בשלח א). התחיל המוכר נחנק ואומר ווי מה אבדתי (פסיק' דר"כ, בשלח). וכיון שראום (המצרים את בני ישראל) דגלים חונים על הים בטקסים המלכים התחילו המצרים נחנקים ואומרים ווי מה שלחנו מארצנו (מד"ר שה"ש, גן נעול). — ובהשאלה, °נחנק החֹם, נשבר פתאם ונתמעט: אמנם היגון לפי שהחום נחנק בו ושוקע בו הכח יחלש (קאנון א ב ג יח). הגוף שימעט מזונו וכו' שהחום הטבעי נחנק (פרקי משה ז). — והצמח נחנק, אינו יכול לגדל מפני שהמקום צר לו וכדומה: עם כל העבודה והשלגים והמטרים הנה השדה יעלה כלו קמשונים ועם החטה יצאו חוחים ויצטרך העובד להסירם כי בזולת זה יחנק העשב והצמח הטוב (זכות אדם 7). 

— פִע', חִנֵּק, — חנק אותו, המיתו ע"י הפסקת הנשימה, ע"י לחיצת הצואר בכח גדול או סתימה ואטימה בגרון, erwürgen; étrangler; strangle: אריה טרף בדי גרתיו וּמְחַנֵּק ללבאתיו (נחו' ב יג). רשב"ג אומר נוטל עפר מחורו של זה (של הנמלים) ונותן לתוך חורו של זה והם מחנקין זה את זה (תוספתא מו"ק א ה). סנקלטירי פרעה היו מחנקים את ישראל בקירות הבית בין לובן הלבנים (פדר"א מח). 

— קַל, *חָנַק, חָנַק את פלוני, כמו פִע' במשמ' העקרית, הרגו בחניקה: כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם יכבוש ידו מעט חונקה (מכי' בשלח, ויושע). הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך (כתוב' קב.). שמירת שורו קבל עליו ואפילו חנק את עצמו (ב"ק מז:). ומעשה באדם אחד שעשה משתה לבנו כיון שבאו בני חבורה והסבו נכנס להביא יין ראה את החבית שמליאה שמן וחנק את עצמו ומת (דא"ר ח). אך להביא את החונק עצמו (מד"ר בראש' לד). חכה יורדת לגרונו של דג וחונקתו (שם קהל', כי גם). — ובכלל, גרם מות בדחיקה: ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והציפורן מפני שהם חונקין (חול' א ב). — ופָעול חָנוּק: נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין (ירוש' סוט' ט כג ג). חלל ולא חנוק חלל ולא מפרפר (בבלי שם מה:). מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף (שמחות ב ג). — ובמשמ' °לחץ אותו והכריח  אותו לעשות דבר: ראובן היה חונק אותו ישמעאל אחד בדין שהיה טוען עליו שעשה לו צמידים מכסף סיגים (תשב"ץ ב קעט). — ובהשאלה, *דחק את הגוף בחזקה לשם רפואה וכדומה: סכין כל מיני סיכות (בשבת) אבל אין מושחין את המעיים ואין חונקין בשבת ((תוספתא שבת ג ו). — והאשה את צוארה, קשרה את הענק בחזקה: לפי שאין אשה חונקת  את עצמה (להדק חוטים בצוארה) (שבת נז.). וקושרת רצועה סביב צוארה וחונקת עצמה בחוזק כדי שתהא בשרה בולטת ותראה בעלת בשר (רש"י שם:). יוצאה אשה בחוטין שבצוארה מפני שאינה חונקת עצמה בהן ואינן חוצצין (רמב"ם שבת יט י). —  °ואת הגידים וכדומה, קשר ודחק בחזקה והפסיק נזילת הדם: או תמשוך יותר ממה שצריך ויחנקו בזה הגידים ויתחדש הסתום והעפוש (מו"נ א עב). —  °וחנקו הקוצים וכדומה את הצמח, לא הניחו לו להצמח רֶוח די ליניקתו ונבל ויבש: ופעם יפול קצתו (של הזרע) במקום קוצים וברקנים עלה כלו קמשונים ויצאו הפרחים ויצאו גם עמם החוחים עד אשר יגיע תור הצמח לעשות קמח ויחנקוהו הקוצים וימיתוהו (ר"א חסדאי, בן המלך והנזיר). —  °ואת החֹם, הפסיקו, המעיטו: ופגישת מה שמקרר בפועל ופגישת מה שמקרר בכח וכו' כי זה חונק החם הטבעי (קאנון א ב ב א). —  °חנוּק המעברים, סתום: וידע ענין בנינם האם הוא רחב ורווח או צר המבואות חנוק המעברים (קאנון א ב ב יא). —  °אבר חָנוּק, לחוץ בחזק: ואין ראוי שיהיו המנעלים והבתי שוקים בענין שלא יתנועע בהם האבר כי תנועתו אחת מהסבות הדוחות לקור והאבר החנוק ימצאהו הקור ביותר (קאנון א ג ה ה). —  °חוֹנֵק דּוֹב2, חוֹנֵק זְאֵב, חוֹנֵק נָמֵר, עשב סמי, Aconitum: ועשב ששמו חונק הנמר ממית הנמר וחונק הזאב ממית הזאב והכלב (קאנון ד ו ג ח). בחונק הדוב וחונק הנמר יקרה למי שיקח מהם עפיצות בחך והלהאה וכו' וכויצה וכהות מראה ומחנק ויהיה עם זה קרקורים בבטן ורוחות רבות ויקרה לשותה חונק הנמר סבוב ראש ומבוכתו ומחשך עין כל עוד שירצה להתנועע עם לחות בחזה ויכבד חזהו וחונק הנמר צומח בארץ הדקלה ומקומות אחרים והוא מר הטעם נתעב הריח (שם שם ב כג). —  °חוֹנֶקֶת, ש"נ, שם ענק עשוי חוטים בגרגרי זהב: חונקת והיא חוטין שעורכין בה גרגרי זהב וקושרין אותה על הצואר בדוחק כאדם החונק את עצמו ולפיכך נקראת חונקת ובלשון ערבי מח'נק"ה (רמב"ם, פי' המשנ', שבת נז.). 

— פִע', *חִנֵּק — חִנֵּק א"ע: כיון שאינה רואה (שרה) אותו תחנק את עצמה (ילקוט וירא צח).