חַנֹּת
1, ש"ז, — ריח רע, באשה, Gestank; quentenr; stench: לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו רוחי זרה לאשתי וְחַנֹּתי2 לבני בטני איוב יט יו-יז
1 עי' הערה לקמן.
2 כבר ראו רוב החדשים כי אין כאן מקום להפעל חנן, עפ"י מה שפרשו הקדמונים מלה זו במשמ' בקשה, והחליטו כי יש כאן עבר או מקור מן חַ'ּנּ خنَّ בערב' במשמ' באשה. אך לפי ההקבלה עם דלת הפסוק, רוחי זרה, צריך שיהיה גם פה שֵם, ולכן גם הנגינה מלרע. ואולי הוא כמו בערב' ח'נז خنز, באשה.