חָסָא
° 1, ש"נ, — עשב נאכל, *חַזֶּרֶת: החסא2 הגנית והחסא ההררית רמב"ם, פי' כלא' א ב.
1 בארמ' כמו"כ חסא, בערב' חַ'שׂ خَس.
2 וכבר דרשו בתלמוד שם זה בדרך דרש ואמרו: מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עיליון פסח' לט..
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.