חָסָא

° 1, ש"נ, — עשב נאכל, *חַזֶּרֶת: החסא2 הגנית והחסא ההררית רמב"ם, פי' כלא' א ב.



1 בארמ' כמו"כ חסא, בערב' חַ'שׂ خَس.

2 וכבר דרשו בתלמוד שם זה בדרך דרש ואמרו: מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עיליון פסח' לט..

חיפוש במילון: