חֶנֶק

*, ש"ז, —  שה"פ, מיתה ע"י חניקה: ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק (סנה' ז א).  באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק (שם ט).  סדר חנק כך הוא זה מושך אצלו וזה מושך אצלו (ירוש' שם ז כד ג).  — °ומחלה ברחם, כמו °חניקת הרחם: מפני רוע זרע האשה בהעדרה ממשכבי זכר זה ימים וכו' יקרה להם החנק (מ' אלדבי, ש"א ד).

חיפוש במילון: