ש"ז, בהפס' חָסֶד, כנ' חַסְדִּי, מ"ר חֲסָדִים, חַסְדֵי,  — א) מה שהוא יותר משורת הדין, מה שהוא עשוי לא משום חובה בשביל דבר אלא בשביל נטיה ואהבה להאדם, Gnade; grâce; grace, עָשָׂה חֶסֶד עִם: יי' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חֶסֶד עם אדני אברהם (בראש' כד יב).  כַּחֶסֶד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה (שם כא כג).  כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חֶסֶד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה (שם מ יד).  ועתה השבעו נא לי ביי' כי עשיתי עמכם חֶסֶד (במה שהסתירה אותם בביתה) ועשיתם גם אתם עם בית אבי חֶסֶד ונתתם לי אות אמת (יהוש' ב יב).  ולא עשו (ישראל) חֶסֶד עם בית ירבעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם ישראל (שופט' ח לה).  ויאמר אליהם (דוד לאנשי יבש גלעד) ברכים אתם ליי' אשר עשיתם הַחֶסֶד הזה עם אדניכם עם שאול ותקברו אתו (ש"ב ב ה).  היום אעשה חֶסֶד עם בית שאול אביך (שם ג ח).  ויאמר דוד הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חֶסֶד בעבור יהונתן (שם ט א).  וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו ויאמר דוד אעשה חֶסֶד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חֶסֶד וישלח דוד לנחמו (שם י א-ב). ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חֶסֶד והיו באכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך (מ"א ב ז).  ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חֶסֶד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר לו את הַחֶסֶד הגדול הזה ותתן לו בן ישב על כסאו כיום הזה (שם ג ו).  יעשה יי' עמכם חֶסֶד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי (רות א ח). — ועשה חֶסֶד לִפלוני: ועשה חֶסֶד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי (שמות כ ו).  מגדיל ישועות מלכו ועשה חֶסֶד למשיחו לדוד ולזרעו (ש"ב כב נא).  — ובכנ': הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חַסְדְּךָ אשר עשית עמדי להחיות את נפשי (בראש' יט יט).  ואמר לה זה חַסְדֵּךְ אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא (שם כ יג).  סלח נא לעון העם הזה כגדל חַסְדֶּךָ (במד' יד יט).  שובה יי' חלצה נפשי הושיעני למען חַסְדֶּךָ (תהל' ו ה).  זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חַסְדֶּךָ (נחמ' יג כב).  — ומ"ר: קטנתי מכל הַחֲסָדִים ומכל האמת אשר עשית את עבדך (בראש' לב יא).  — נטה חֶסֶד לפלוני: ויהי יי' את יוסף ויט אליו חֶסֶד (בראש' לט כא).  ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חֶסֶד לפני מלכי פרס (עזר' ט ט).  ועלי הטה חֶסֶד לפני המלך ויועציו (שם ז כח).  — ומצוי בצרוף עם אֶמֶת, חֶסֶד וֶאֶמֶת: ועתה אם ישכם עשים חֶסֶד ואמת את אדני הגידו לי (בראש' כד מט).  ועשית עמדי חֶסֶד ואמת אל נא תקברני במצרים (שם מז כט).  והיה בתת יי' לנו את הארץ ועשינו עמך חֶסֶד ואמת (יהוש' ב יד).  ועתה יעש יי' עמכם חֶסֶד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת (ש"ב ב ו).  — נָצַר, שָׁמַר חֶסֶד לפלוני: נצר חֶסֶד לאלפים נשא עון ופשע (שמות לד ז).  האל הנאמן שמר הברית וְהַחֶסֶד לאהביו ולשמרי מצותו (דב' ז ט).  לעולם אשמור לו חַסְדִּי ובריתי נאמנת לו (תהל' פט כט).  — גָּבַר חַסְדּוֹ על פלוני, עשה לו חֶסֶד הרבה מאד: כגבה שמים על הארץ גבר חַסְדּוֹ על יראיו (תהל' קג יא).  כי גבר עלינו חַסְדּוֹ ואמת יי' לעולם (שם קיז ב).  — מָשַׁךְ חַסְדּוֹ לפלוני: משך חַסְדְּךָ לידעיך וצדקתך לישרי לב (תהל' לו יא).  אל יהי לו משך חָסֶד ואל יהי חונן ליתומיו (שם קט יב).  — מָשׁ, סָר, הֵפִיר חַסְדּוֹ מפלוני, עזבהו: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וְחַסְדִּי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יי' (ישע' נד י).  וְחַסְדִּי לא יסור ממנו (ש"ב ז יה).  אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וְחַסְדִּי לא אסיר ממנו (דהי"א יז יג).  וְחַסְדִּי לא אפיר 1 מעמו (תהל' פט לד).  — עָזַב חַסְדּוֹ: ברוך יי' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חַסְדּוֹ ואמתו מעם אדני (בראש' כד כז).  ברוך הוא ליי' אשר לא עזב חַסְדּוֹ את החיים ואת המתים (רות ב כ).  — הִכְרִית את חַסְדּוֹ מעם פלוני: ולא תכרית את חַסְדְּךָ מעם ביתי עד עולם (ש"א כ יה).  — ובכלל: כי ריב ליי' עם ישבי הארץ כי אין אמת ואין חֶסֶד ואין דעת אלהים בארץ (הוש' ד א).  כי חֶסֶד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות (שם ו ו).  זכרתי לך חֶסֶד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמ' ב ב).  והוכן בַּחֶסֶד כסא וישב עליו באמת (ישע' יו ה).  חֶסֶד ואמת יצרו מלך וסעד בַּחֶסֶד כסאו (משלי כ כח).  בְּחֶסֶד ואמת יכפר עון (שם יו ו).  כל הבשר חציר וכל חַסְדּוֹ כציץ השדה (ישע' מ ו).  — וסמי' וכנ' של מ"ר: חַסְדֵי יי' כי לא תמנו כי לא כלו רחמָו (איכ' ג כב).  חַסְדֵי יי' אזכיר (ישע' סג ז).  חַסְדֵי יי' עולם אשירה (תהל' פט ב). מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חַסְדֵי יי' (שם קז מג). הפלה חֲסָדֶיךָ מושיע חוסים (תהל' יז ז).  אשר גמלם כרחמיו וכרב חֲסָדָיו (ישע' סג ז). כי אם הוגה ורחם כרב חֲסָדָו 2 (איכ' ג לב).  — ובמשמ' מעשים טובים: ואכרתה לכם ברית עולם חַסְדֵי 3 דוד הנאמנים (ישע' נה ג).  זכרה לְחַסְדֵי דויד עבדך (דהי"ב ו מב).  ואל תמח חֲסָדַי אשר עשיתי בבית אלהי (נחמ' יג יד).  —  ובצרוף עם מלים אחרות: רַב חֶסֶד שמרבה חסדיו: אל רחום וחנון ארך אפים ורב חֶסֶד ואמת (שמות לד ו).  — אִישׁ חֶסֶד, מֶלֶךְ חֶסֶד, רחמן, שמתנהג בחסד וברחמים עם חברו: ויאמרו אליו עבדיו (לבן הדד) הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חֶסֶד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך (מ"א כ לא).  גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי (משלי יא יז).  —  *שם חֶסֶד: הבל אדם בגויתו אך שם חסד לא יכרת (ב"ס גני' מא יא).  —  *גְּמִילוּת חֶסֶד, עי' *גְּמִילוּת.  —  °בְּחַסְדָּךְ, מלה יאמרוה בתחלת הדבור במשמ' בבקשה, יעשה נא חֶסֶד ויאמר נא או יעשה נא זה וזה: ויאמר לו בחסדך תן לי הממון שהפקדתי אצלך (ביהמ"ד ילינק ה, מעש' א). אמר החכם הואיל ואתית לכך בחסדך שתאמר לי באיזה חלק הוא הציור ואז אאמין כי אתה מצייר היחוד בנפשך מהנפש (רש"ט פלקיירא, אגר' הויכוח).  אמר החכם בחסדך שתודיעני במה החזקתם השיב החסיד הייתי מחזיק אותם במינים ואפקורסין (שם).  אמר להם בחצר אחת דרים יחד אמרו בחסדך בא עמנו והראנו היכן הוא (שו"ת הר"י בן לב ב טו).  — ובחסדכם: לסוף ט' חדשים עשו חשבון עם הגבאי ונשאר מעות בידו ואמר להם בחסדכם שתחשבו אלו המעות שיש לכם בידי בשכר הג' חדשים שיש לי לגבות עדיין בשבילכם (שו"ת הרא"ש קב יא).  — °ומשל: לא ידעתי בנפשי אם הוא משל הדיוט או מוסר קדמון אשר שמעתי אומרים החסד מתחיל מעצמו ר"ל שתחלה חייב אדם לעשות חסד עם עצמו ממש ואח"כ עם אחרים (ר"י מודינא, מדבר יהודה, דרוש לצדקה).  —

° חֶסֶד הַדֹּב, חֶסֶד שעושה שוטה ולא חריף בכונה טובה אמנם אך מפני שטותו החסד נהפך לו להחסוּד לרעה, ונוסד המשל על המעשה בדב שרצה לגרש זבוב מעל מצח אדוניו ויקח אבן גדולה ויזרקנה בכח וירוצץ את גולגלתו של אדוניו, ואמר המליץ: כי חסד הכסילים חטאת, לו יאמרו המושלים חסד הדֹב (יל"ג, משל' ג יו).  — ב) צדק ויֹשר וכדומה: מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וְחַסְדְּכֶם כענן בקר וכטל משכים הלך (הוש' ו ד).  הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חֶסֶד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישע' נז א).  — ואמר בן סירא: אהללה נא אנשי חסד את אבותינו בדורותם (ב"ס גני' מד א).  — ג) כמו חֵן: ותיטב הנערה בעיניו ותשא חֶסֶד לפניו (אסת' ב ט).  ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וָחֶסֶד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה (שם יז).  פיה פתחה בחכמה ותורת חֶסֶד על לשונה (משלי לא כו).  — *חוּט של חֶסֶד, עי' ערך חוּט.