ב. חֶסֶד
1, ש"ז, — תועבה, דבר מגֻנה, Schandthat abomination: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חֶסֶד2 הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא (ויקר' כ יז).
1 עי' הערה לקמן.
2 ת"א קלנא הוא. וכן פרשו כל שאר המפרשים במשמ' דבר של גנאי, וכן נראה מהענין, אך קצת קשה ששמשה מלה אחת, חֶסֶד, בשני מושגים כ"כ הפוכים. בארמ' וסור' חסדא משמשת בשני המושגים ההפוכים האלה. וי"מ מזה: חסדם יעזבו (יונ' ב ט), וכמו"כ וחסד לאמים חטאת (משלי יד לד). — ובהגהה על הגליון של כ"י ב"ס גני' (מא כב) כתוב דבר חסד במקום דבר חרפה שבגוף הספר.