ב. חָסָה

*, פ"י, פִע', חִסָּה, — חִסָּה זיתים בהבד, ערה אותם שמה: זתים משיחסום1 בבד ובבודידה (תוספתא דמאי ד יב).



 1 כך הגרסה בנוסח' הדפוס וכך בכ"י ארפ' מהד' צוק"מ.  וכך היה לפני בעל חסדי דוד.  והגר"א הגיה משיתנם, אך גרסת הכ"י מקימת גרס' נוסח' הדפוס ואין אנו רשאים לדחות גרסה זו, וצריך לאמר כי זה פעל מיוחד במעשה השמן, ואמרו כך לנתינת הזיתים בהבד.  אפס, בזה הרגיש הגר"א היטב שהחליט את האות ם שבסוף מלה זו לא לשרשית אלא לכנוי מוסב להזיתים, והאות ו היא למ"ר של העושים, והכונה היא משיַחְסוּם או יותר משיְחֲסּוּם, והפעל הוא חסה.  ואעפ"י שלא מצאתי לו אח לא בארמ' ולא בערב', אעפי"כ אנו צריכים לקבל מלה זו כמו הרבה פעלים ושמות בעניני עבודת האדמה שנשמרו לנו במשנה ותוספתא ושאין להם אח וחבר בלשונ' האחיות ונולדו על אדמה העברית בלבד.

חיפוש במילון: